מהרגע שהכרנו לא לקח זמן עד שנהיינו אחד בתחת של השני עשרים וארבע שבע.
הוא הפך אותי לבת בית בביתו ואני הפכתי אותו לבן בית בליבי.
היה לו דאודורנט של פאקו רבאן, הריח המתוק שלו נדבק לי לנחיריים ומאז אותה תקופה בכל יום שהייתי רואה את נאור ומברכת אותו בחיבוק הייתי מריחה את זה שוב.
פעם אחת אני ונאור ישבנו מתחת לבית שלי עד השעות הקטנות, הוא נתן לי את הג'קט שלו ועליתי איתו לדירה- לא רציתי להסירו כשהלכתי לישון. רציתי להתכרבל איתו בגופי העירום, להסניף את הריח המוכר ולחשוב על נאור. לרגע יכולתי להישבע שאולי אני מתאהבת בו.
שיתפתי את נאור באהבה שלי לריח המוכר כשישבנו בחדרו והקשבנו למוזיקה- הוא הושיט את ידו לבקבוק והכניס אותו לתוך התיק שלי. "קחי מתנה" הוא אמר וצחקק.
עברו כמה חודשים ואוהד (החבר הנוכחי) נכנס לחיי. נאור נכנס למשבצת הידיד ותו לא, ואני הייתי בסדר עם זה. הוא פחות.
אומנם אני ואוהד עוד לא היינו לגמרי זוג אבל נאור הרגיש שמישהו חדש נכנס לחיי למרות שלא שיתפתי בפרטים- ידעתי שהוא לא נהנה לשמוע על הדייטים שלנו אז שמרתי את החוויות שלי לעצמי.
הקשר עם נאור נותק כשהבהרתי לו בפעם האחרונה שזה לא הולך לקרות.
במציאות הוא ניסה לנשק אותי המון פעמים, לחכות לטיימינג הנכון, לנסות למשוך אותי אליו ולהגיד שלעולם לא יוותר עליי. הייתי מגלגלת עיניים וצוחקת במבוכה- ובלי לשים לב נתתי לו המון תקווה.
הוא נשאר אצלי איזה יום אחד מהערב עד הזריחה, ליוויתי אותו למעלית כשהיה צריך לחזור הביתה, חיבקתי אותו למשך כמה זמן והרגשתי את פעימות הלב שלו דופקות בקצב מטורף. ידעתי שזה כבר לא משחק תמים של טיזינג בין ידידים.
למרות שראה את האני האמיתי שלי, שלא ניסיתי להסתיר, בלי פן או איפור, בגדים מביכים או חוסר בטיפוח בסיסי. הוא עדיין רצה אותי וזה גרם לי להרגיש כל כך רע שאני לא רציתי אותו.
כן שרר בינינו סוג של מתח מיני אבל עמוק בפנים ידעתי שלא נלך בתור זוג ולמרות הכל לא ככה אני רואה אותו.
דיברנו בוואצפ כמה חודשים אחרי והבנתי שאני צריכה לסגור את זה. אמרתי לו דוגרי בלי כל צחוק שזה בחיים לא יקרה ושאני עם אוהד עכשיו, נאור התעצבן ובצדק, לעולם לא התכוונתי לפגוע בו אבל כן לא הייתי ברורה איתו- ולמדתי מזה המון להמשך החיים. אי אפשר לצפות שרגשות של אנשים יעלמו סתם ככה לפי הנוחיות שלנו, צריך להיזהר מלהשלות אנשים שיקרים לנו ולא לדלג על דברים חשובים כשלא נעים להגיד אותם בקול.
נאור החליט שהוא מעדיף שלא נדבר יותר והסיפור נסגר- מאז לא ראיתי אותו פעם אחת למרות שאנחנו גרים באותה השכונה, וכל החברים שלו גרים בבניינים שקרובים אליי. לפעמים אני מקווה פשוט להיתקל בו במקרה כדי לשאול לשלומו.
נאור היה חלק יפה מחיי, הוא הוציא אותי מדיכאון שהייתי שרויה בו. בתקופה שהכרתי אותו הכרתי גם את האהבה שלי. זה היה חלק קיצי וחסר דאגות עם עליות ומורדות, גיטרות ורודות ונעלי ואנס בורדו-שחורות. אולי בגלל זה לפעמים אני מוציאה את הג'קט שהביא לי מהארון, מתיזה עליו מעט פאקו רבאן, מתכסה והולכת לישון.
;){kind=link}