|
אודות

ילדונת טיפוסית בת 17, שחוזרת לפה מידי פעם כדי לספר את הסיפור הלא כל כך מקורי שלה :)
|
הבלוג נפתח ב14.12.13 ッ 
הוא נועד לפריקה שיתוף והבעת דעה. סוף סוף אפשר לפרוק בלי להתבייש, ולספר את הכל 100% נכון סוף סוף אפשר לשתף מישהו בלי שישפוט אותי סוף סוף אפשר להביע דעה בלי לדפוק חשבון לאף אחד אני מרגישה שאני יכולה להיות פה אני, אני האמיתית וזה נותן לי תקווה. |
|
|
ככה אני | | אני כותבת את הפוסט הזה במן פחד, מן חשש,
שברגע שאני אקליד את המילים היפות ואת כל אשר רוחי אני פותחת פה לשטן
אני מהאנשים שחייבים לנקוש בעץ\או לומר בלי עין הרע בכל פעם שאני אומרת משהו מהסוג הזה, ואני כל הזמן מקבלת מאנשים סוג של זלזול וחצי צחוק לגבי זה, הם לא מבינים למה אני עושה את זה, והאמת היא שגם אני לא. הדחף הזה, גורם לי להרגיש יותר בטוחה, כי האופציה השניה היא לא לפתוח את הפה (שלי) בכלל, וזה לא בא בחשבון.
אבל מה אני אעשה,
ככה אני.
אני מסרבת לאנשים לתת להם לייבש את המטריות שלהם בבית\בכיתה בחורף
אני מעדיפה לעבור בשביל של המוני תלמידים רק כדי לא לעבור מתחת לסולם שיש באמצע הפרוזדור של הבית ספר
אני לא מעבירה חפצים חדים מיד ליד, ואני עושה עוד שרשרת של מעשים שנראים לאנשים נורא מטופשים, ואני אפילו לא אתחיל להסביר כי בדרך כלל אז העסק הופך להיות עוד יותר מייאש.
בכל מקרה,
זאת בכלל לא הנקודה שלי.
מה שההקדמה הזאת שלא הצלחתי לקצר מנסה להגיד, היא שכרגע אני מנסה לבטא את עצמי, אני מנסה לבטא את עצמי כמו שאני תמיד עושה כאן וזה לא כל כך מצליח כי אני מנסה לא לפתוח פה לשטן, זה הכל.
בכל מקרה,
מאז תחילת השנה אני מרגישה כאילו דברים השתנו.
אני לא אומרת שאני מאושרת, אבל אני שמחה.
עדיין קשה לי, מאוד. המצב של אבא שלי מדרדר, וקשה לי לחיות עם הבן אדם הזה.. אבל מצד שני אני מרגישה שיותר טוב לי בלימודים ושאני במגמת עלייה, ואני מתחילה לתקשר עם יותר אנשים בבית ספר וליצור יותר קשרים חברתיים, ואני בדרך לשינוי פיזי, ולמרות שיש עליות וירידות אני רוצה להגיד פעם אחת מאז ה3 שנים שעברו שטוב לי. כן. טוב לי. בפעם הראשונה. מה זה טוב לי? זה אומר שלא רע לי. שאני מסוגלת לקחת את העול הזה בפעם הראשונה על הכתפיים ולסחוב אותו כי אני מספיק חזקה בשביל זה, והמון התפנה לי
אבל אני מפחדת,
אני מפחדת שמשהו יקרה כמו שקרה לי בכיתה ז',
שמשהו או מישהו יקח ממני את הטוב ואז בבת אחת הכל ייגמר, או לאט לאט הדברים יחלו להתכער
אני לא אותו הדבר כמו בכיתה ז', אני חזקה יותר, עברתי דברים, יותר קל לי לשלוט על מה שקורה סביבי אבל אני לא יכולה לשלוט בהכל.
אני מפחדת |
|
|
|
|
 | הפחד תמיד נמצא שם, במיוחד בלילה. הכל נראה מפחיד יותר בלילה. ההרגלים שכתבת הם חלק ממך, אל תשני אותם בגלל מה שאחרים חושבים. אלה החיים שלך, והבחירות שלך. זה טוב שאת שמחה, ואני עברתי בדיוק את אותה ההתלבטות אם לכתוב על זה או לא בדיוק מאותה הסיבה, אז אני יכולה להבין אותך. ואם משהו יקרה ויערער את הטוב הזה שיש לך עכשיו את תעברי את זה בדיוק כמו שעברת בפעם הקודמת. החיים הם רצף של תקופות, יש ארוכות או קצרות, רעות וטובות. אם תגיע תקופה רעה, גם היא תעבור. אני פה אם את רוצה לדבר Ttio.stz@gmail.com |
|  | שמחה לדעת שאני לא היחידה :) |
|  | את פשוט בן אדם מעורר השראה. הפחד שלך מובן לחלוטין, ואני חושבת שלכולנו יש את הפחד הזה שמשהו ישתבש, שיום אחד את תקומי והחיים שלך יהפכו לגהנום. אבל החיים מורכבים מתקופות. ימים רעים, ימים טובים, שבועות חודשים ושנים. אם היום היה יום חרא, אז מחר הוא ישתפר. אני יודעת שזה נשמע ממש קלישאתי ומפגר אבל זה נכון, את צריכה לקום בכול יום ולומר לעצמך שהיום יהיה היום הכי טוב בחיים שלך. שהיום את תפגשי את אהבת חייך, שהיום את תכירי מאה אלף חברים חדשים. זה נשמע ממש מפגר אבל לי זה באמת עוזר, כי הרבה בחיים תלוי באיך את בוחרת להסתכל עליהם, אם את אומרת שעכשיו את שמחה זה מעולה ! תקומי בבוקר ובמקום לדאוג שהתקופה הטובה הזאת תסתיים תשאפי ללהפוך את התקופה הזאת לעוד יותר טובה. אני עוקבת אחריי הבלוג שלך כבר הרבה זמן ואת פשוט בן אדם מדהים, אם את צריכה לדבר אני תמיד פה. eileen846847@gmail.com |
|  | הו וואו תודה חמודה גרמת לי לחייך.. נשמע כמו גישה מושלמת לחיים אבל בנתיים אני מתרגלת לאופטימיות שזה לא בדיוק אזור הנוחות שלי |
|  | אני מבינה אותך, אבל את אפילו לא צריכה להאמין בזה, פשוט תגידי את זה. את לא מבינה בכלל את גודל ההשפעה של רק לומר את זה, אני מבטיחה לך שאחרי שתגידי את זה כמה פעמים את תתחילי להאמין בזה. אני בן אדם פסימי מאוד מטיבעי, ולפני שנה עשיתי בחירה. לעבור בית ספר. התחלתי מחדש, לא היה לי קל אבל פשוט התרגלתי לומר לעצמי כול ערב וכול בוקר שאני נכנסת לתקופה חדשה ומדהימה בחיים שלי ושאני אכיר המון חברים, ואפילו שאני לא ממש מאמינה בזה זה מעודד אותי ככ. אני לא אגדיר את עצמי כאופטימית, אבל לאלץ את עצמי להיות אחת בהחלט הפך אותי ליותר אופטימית או פחות פסימית משהייתי. פשוט לומר את זה מעביר בי גל תקווה שהופך את הימים שלי לקצת יותר טובים. מקווה שאני לא נשמעת יותר מדי מפגרת :) |
|
|
|
|