כל מה שעשיתי בחיי היה בעיקר לשמוע טיעונים. למה זה טוב, למה זה רע- ולמה זה לא נורא. הגעתי למסקנה שאסור לי לתת לחיי להתבסס על סרטונים באורך דקה וחצי של יוטיוב, כתבות במאקו ותוכניות בוקר בערוץ עשר.
כל זה כי אני יודעת שאני אגמור עם המון דעות, המון עובדות, אבל דבר אחד יהיה לי חסר: ההחלטה.
והחלטה צריכה להיות רק אחת, כי כשיש לי ריבוי החלטות; יש לי ריבוי במעשים עם ניגוד מוחלט.
שזה בעיקרון לעשות כלום בגלל כלום, ללא אג'נדה, ללא דעה, פשוט כי.. אני לא יודעת.
אבל בכל זאת, שמרתי על ראש פתוח ובימים האחרונים אני מרגישה נמשכת יותר לפחות בשר, ויותר קטניות ופירות
ולא, לא כי אני דוגלת בחמלה ומוסר, או בגלל הבריאות (כביכול בריאות, כי לפי מה שכתבתי למעלה אני רק עוד יותר מבולבלת)
אלא בגלל תכונה של האדם שנקראת גרגרנות.
לא חשבתי על זה אף פעם ככה, לא הסתכלתי על העולם בצורה הזו, אבל האדם הוא יצור מאוד גרגרן.
זה התחיל לפני כמה חודשים כשראיתי סרט דוקומנטרי על מאכלים ביזאריים.
היה שם הכל מהכל, מברחשים עד איברי גוף שלא חשבתי שאפשרי לעכל, והכל מתנוסס על צלחת לבנה עם זיגוג של משהו עוד יותר מוזר מעל.
משהו שלי נראה דוחה לחלוטין, ולגיטימי לאחר.
ופה שאלתי את עצמי, האם זה באמת בסדר?
האם זה ייעודו של האדם?
גם אם נועדנו לאכול בשר, האם נועדנו לעידן השפע? עד כמה זה בסדר לשים את כל הטבע ועולם החי על הצלחת שלנו ומתי זה יהיה מספיק?
זה מתחיל בקטן, נגמר בגדול,
ואיפה יש קו אדום?
ריין
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אז איכשהו ישבתי בבית עם ערבוב המחשבות הזה, שהיה לי תמיד, וחשבתי שלמרות שלא ממזמן הייתי בטוחה שאני פורשת, כי די קשה לי לראות את מי שהייתי פה בעבר, כל התגיות האלה של דיכאון פה בצד לא עושות לי טוב, אבל יהיה לי קשה לשפץ פה כי לא משנה מי הייתי פעם אני לא יכולה למחוק את זה,
אולי שווה לתת צ'אנס ולשוב לנסות לכתוב פה. היה נחמד
כל מה שעשיתי בחיי היה בעיקר לשמוע טיעונים. למה זה טוב, למה זה רע- ולמה זה לא נורא. הגעתי למסקנה שאסור לי לתת לחיי להתבסס על סרטונים באורך דקה וחצי של יוטיוב, כתבות במאקו ותוכניות בוקר בערוץ עשר.
כל זה כי אני יודעת שאני אגמור עם המון דעות, המון עובדות, אבל דבר אחד יהיה לי חסר: ההחלטה.
והחלטה צריכה להיות רק אחת, כי כשיש לי ריבוי החלטות; יש לי ריבוי במעשים עם ניגוד מוחלט.
שזה בעיקרון לעשות כלום בגלל כלום, ללא אג'נדה, ללא דעה, פשוט כי.. אני לא יודעת.
אבל בכל זאת, שמרתי על ראש פתוח ובימים האחרונים אני מרגישה נמשכת יותר לפחות בשר, ויותר קטניות ופירות
ולא, לא כי אני דוגלת בחמלה ומוסר, או בגלל הבריאות (כביכול בריאות, כי לפי מה שכתבתי למעלה אני רק עוד יותר מבולבלת)
אלא בגלל תכונה של האדם שנקראת גרגרנות.
לא חשבתי על זה אף פעם ככה, לא הסתכלתי על העולם בצורה הזו, אבל האדם הוא יצור מאוד גרגרן.
זה התחיל לפני כמה חודשים כשראיתי סרט דוקומנטרי על מאכלים ביזאריים.
היה שם הכל מהכל, מברחשים עד איברי גוף שלא חשבתי שאפשרי לעכל, והכל מתנוסס על צלחת לבנה עם זיגוג של משהו עוד יותר מוזר מעל.
משהו שלי נראה דוחה לחלוטין, ולגיטימי לאחר.
ופה שאלתי את עצמי, האם זה באמת בסדר?
האם זה ייעודו של האדם?
גם אם נועדנו לאכול בשר, האם נועדנו לעידן השפע? עד כמה זה בסדר לשים את כל הטבע ועולם החי על הצלחת שלנו ומתי זה יהיה מספיק?
זה מתחיל בקטן, נגמר בגדול,
ואיפה יש קו אדום?
ריין
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אז איכשהו ישבתי בבית עם ערבוב המחשבות הזה, שהיה לי תמיד, וחשבתי שלמרות שלא ממזמן הייתי בטוחה שאני פורשת, כי די קשה לי לראות את מי שהייתי פה בעבר, כל התגיות האלה של דיכאון פה בצד לא עושות לי טוב, אבל יהיה לי קשה לשפץ פה כי לא משנה מי הייתי פעם אני לא יכולה למחוק את זה,
אולי שווה לתת צ'אנס ולשוב לנסות לכתוב פה. היה נחמד