אני לא יודעת בדיוק איך לפתוח את הנושא הזה איתך. אני כן רוצה לפתוח אותו, אני כן רוצה לשתף אותך, אני פשוט לא בדיוק בטוחה שאני מסוגלת.
אף פעם לא הייתי מהילדות שעושות מה שבראש שלהן, אני כן שמה פס, אני כן שקטה. בזמן האחרון אני רואה כל כך הרבה בנות כאלה ושואלת את עצמי למה אני לא כזו. למה אני לא יכולה לעשות מה שבראש שלי?
אבל זה לא העניין, אני אתמודד עם זה. העניין הוא שיש אנשים שאוהבים להשתמש בזה לרעתי. אני הקורבן המושלם להתעללות קלילה, אם משעמם לכם אז בואו בהמוניכם, להקניט להציק להשפיל לפגוע ולהעליב את ריין.
לפעמים אנשים גורמים לי להרגיש כזאת קטנה! לפעמים אני מרגישה כאילו כולם רמה אחת מעליי, כולם הרבה יותר טובים. יש סוג א', אבל אני לא מרגישה סוג ב', אני מרגישה יותר סוג ג'.
בקשר ללימודים, בקשר למראה החיצוני, בקשר לעיסוקים, בקשר לדיבורים. הכל! נשמע לי אבסורדי מעט. כאילו שאני ליצן חצר או משהו בסגנון. אני לשעשוע בלבד.
אני לא מהאלה שעוברים בריונות, אני לא. אני פשוט לא מבינה למה מישהי חייבת לבעוט בי, מישהו חייב לזרוק הערה, לזרוק לי את החפצים מהשולחן, להתנהג כאילו אני רוח.
להגיע ראשונה לכיתה ולהיות שם כשאין אף אחד, שתי בנות נכנסות.
"אה, אין אף אחד בכיתה." אחת מהן אומרת עם חיוך על פניה.
לא להרים את הראש, להתעלם.
נקרא לילדה הזו נוגה. אני חושבת שמהבנות, נוגה היא הכי גרועה. היא זו שבעטה בי שנה שעברה ובמקרה גם יצא לה לדחוף אותי היום. זה לא שאני סופרת או משהו, זה פשוט פוגע בי בטווח הקצר.
לצערי או לא, אני פשוט לא מסוגלת לשמור טינה. אותם האנשים שפגעו בי אתמול יקבלו חיוך (אמיתי. אני לא מזייפת חיוכים) היום.
לפעמים, כמו היום. יוצא לי להרהר קצת, לחשוב על כל אלה שזרקו הערות.
נוגה היא הטיפוס העשיר, זאת שיש לה וילה ענקית. זאת שיש לה זהב על הידיים. זאת שלובשת מותגים. זו שיש לה כל יום נעל חדשה. זו שיש לה ביטחון. זו שאני קצת מקנאה בה לפעמים.
שמתי לב כשאני מציירת הכי טוב כשאני מקנאה, כועסת. יצא לי לצייר אותה מאחור שיעור אחד. זה יצא כזה ריאלסטי. כשאני שמחה אני אף פעם לא מציירת ככה. לא פספסתי כלום. לא את הכפלים של העליונית, לא את הציפורניים המטופחות שאני לא מצליחה להשיג בשום.פאקינג.שיוף, לא את שעון הזהב. הכל.
היא רעה אליי מאז שאנחנו באותה הכיתה, היא אלימה, אבל רק אליי. בפעם הראשונה שדיברנו היא נתנה לי בוקס בשן. לא שומרת טינה.
אה, עכשיו נזכרתי שהיינו חברות הכי טובות בגן. פאק! מי היה חושב שהיא תהפוך לכזאת ביץ'??
אני מרגישה כזאת קטנה.
ריין.
אני לא יודעת בדיוק איך לפתוח את הנושא הזה איתך. אני כן רוצה לפתוח אותו, אני כן רוצה לשתף אותך, אני פשוט לא בדיוק בטוחה שאני מסוגלת.
אף פעם לא הייתי מהילדות שעושות מה שבראש שלהן, אני כן שמה פס, אני כן שקטה. בזמן האחרון אני רואה כל כך הרבה בנות כאלה ושואלת את עצמי למה אני לא כזו. למה אני לא יכולה לעשות מה שבראש שלי?
אבל זה לא העניין, אני אתמודד עם זה. העניין הוא שיש אנשים שאוהבים להשתמש בזה לרעתי. אני הקורבן המושלם להתעללות קלילה, אם משעמם לכם אז בואו בהמוניכם, להקניט להציק להשפיל לפגוע ולהעליב את ריין.
לפעמים אנשים גורמים לי להרגיש כזאת קטנה! לפעמים אני מרגישה כאילו כולם רמה אחת מעליי, כולם הרבה יותר טובים. יש סוג א', אבל אני לא מרגישה סוג ב', אני מרגישה יותר סוג ג'.
בקשר ללימודים, בקשר למראה החיצוני, בקשר לעיסוקים, בקשר לדיבורים. הכל! נשמע לי אבסורדי מעט. כאילו שאני ליצן חצר או משהו בסגנון. אני לשעשוע בלבד.
אני לא מהאלה שעוברים בריונות, אני לא. אני פשוט לא מבינה למה מישהי חייבת לבעוט בי, מישהו חייב לזרוק הערה, לזרוק לי את החפצים מהשולחן, להתנהג כאילו אני רוח.
להגיע ראשונה לכיתה ולהיות שם כשאין אף אחד, שתי בנות נכנסות.
"אה, אין אף אחד בכיתה." אחת מהן אומרת עם חיוך על פניה.
לא להרים את הראש, להתעלם.
נקרא לילדה הזו נוגה. אני חושבת שמהבנות, נוגה היא הכי גרועה. היא זו שבעטה בי שנה שעברה ובמקרה גם יצא לה לדחוף אותי היום. זה לא שאני סופרת או משהו, זה פשוט פוגע בי בטווח הקצר.
לצערי או לא, אני פשוט לא מסוגלת לשמור טינה. אותם האנשים שפגעו בי אתמול יקבלו חיוך (אמיתי. אני לא מזייפת חיוכים) היום.
לפעמים, כמו היום. יוצא לי להרהר קצת, לחשוב על כל אלה שזרקו הערות.
נוגה היא הטיפוס העשיר, זאת שיש לה וילה ענקית. זאת שיש לה זהב על הידיים. זאת שלובשת מותגים. זו שיש לה כל יום נעל חדשה. זו שיש לה ביטחון. זו שאני קצת מקנאה בה לפעמים.
שמתי לב כשאני מציירת הכי טוב כשאני מקנאה, כועסת. יצא לי לצייר אותה מאחור שיעור אחד. זה יצא כזה ריאלסטי. כשאני שמחה אני אף פעם לא מציירת ככה. לא פספסתי כלום. לא את הכפלים של העליונית, לא את הציפורניים המטופחות שאני לא מצליחה להשיג בשום.פאקינג.שיוף, לא את שעון הזהב. הכל.
היא רעה אליי מאז שאנחנו באותה הכיתה, היא אלימה, אבל רק אליי. בפעם הראשונה שדיברנו היא נתנה לי בוקס בשן. לא שומרת טינה.
אה, עכשיו נזכרתי שהיינו חברות הכי טובות בגן. פאק! מי היה חושב שהיא תהפוך לכזאת ביץ'??
אני מרגישה כזאת קטנה.
ריין.