בימים האחרונים הבנתי שאני כבר לא עצמי, הרגשתי שאני אדם שונה. אומנם רוב חיי האמנתי, אבל חייתי בבית החילוני שלי, שבו לערבוב של בשר וחלב אין יותר משמעות. ברור שהיו בחיי רגעים שפלים, בהם בחרתי לא להאמין. אבל כל פעם שדיברתי עם אתאיסט בחיים לא העזתי להגיד את שם השם, או להפוך זאת לבדיחה.
עכשיו כשחזרתי להאמין, אמונה שחזקה יותר מאמונה של ילדה בת 10, החלטתי לקחת צעד אחד קדימה.
ברור, זה שאני גרה בבית חילוני יקשה עליי, אין כלים שונים לבשר וחלב, אותם הכיורים. אני לא הולכת לחולל מהומה בבית שלי, אבל אם לא אתחיל עכשיו, אז מתי כן? החלטתי שאני עושה כל מה שביכולתי.
אני כבר לא נוגעת במאכלים הלא כשרים, שזה בסדר כי הם לא ממש קסמו לי. השינוי האמיתי הוא בין הבשר לחלב, משום מה אני מרגישה סיפוק, גם אם זה אומר שחיכיתי שש שעות ארוכות רק כדי לאכול יוגורט. אני עדיין לא מבינה זאת, אבל זה נותן לי הרגשה טובה. אני מפחדת לטעות, אבל בסופו של דבר אני אוהבת את זה.
כנראה שזה בא לי בתקופה הכי טובה, כי אוטוטו יום כיפור. אז ברור שאני הולכת לצום, להורים שלי אין התנגדות. הבעיה היא שאני לא יודעת איך להתפלל, אני לא אלך לבית הכנסת. אני הולכת להעביר את יום הכיפורים הראשון שלי בקריאה ושינה, מקווה שלא לפנטז יותר מידי על המים. אני לא אגע בחשמל, לא אכתוב ולא אסדר את החדר. ברור שיש 'חורים' בכל זה, אבל בסדר, Baby steps לשנה הזו.
אני מקווה שאני אמשיך להאמין ואוכל להיפתח יותר לדת.
ריין.
ג'רארד היקר,
בימים האחרונים הבנתי שאני כבר לא עצמי, הרגשתי שאני אדם שונה. אומנם רוב חיי האמנתי, אבל חייתי בבית החילוני שלי, שבו לערבוב של בשר וחלב אין יותר משמעות. ברור שהיו בחיי רגעים שפלים, בהם בחרתי לא להאמין. אבל כל פעם שדיברתי עם אתאיסט בחיים לא העזתי להגיד את שם השם, או להפוך זאת לבדיחה.
עכשיו כשחזרתי להאמין, אמונה שחזקה יותר מאמונה של ילדה בת 10, החלטתי לקחת צעד אחד קדימה.
ברור, זה שאני גרה בבית חילוני יקשה עליי, אין כלים שונים לבשר וחלב, אותם הכיורים. אני לא הולכת לחולל מהומה בבית שלי, אבל אם לא אתחיל עכשיו, אז מתי כן? החלטתי שאני עושה כל מה שביכולתי.
אני כבר לא נוגעת במאכלים הלא כשרים, שזה בסדר כי הם לא ממש קסמו לי. השינוי האמיתי הוא בין הבשר לחלב, משום מה אני מרגישה סיפוק, גם אם זה אומר שחיכיתי שש שעות ארוכות רק כדי לאכול יוגורט. אני עדיין לא מבינה זאת, אבל זה נותן לי הרגשה טובה. אני מפחדת לטעות, אבל בסופו של דבר אני אוהבת את זה.
כנראה שזה בא לי בתקופה הכי טובה, כי אוטוטו יום כיפור. אז ברור שאני הולכת לצום, להורים שלי אין התנגדות. הבעיה היא שאני לא יודעת איך להתפלל, אני לא אלך לבית הכנסת. אני הולכת להעביר את יום הכיפורים הראשון שלי בקריאה ושינה, מקווה שלא לפנטז יותר מידי על המים. אני לא אגע בחשמל, לא אכתוב ולא אסדר את החדר. ברור שיש 'חורים' בכל זה, אבל בסדר, Baby steps לשנה הזו.
אני מקווה שאני אמשיך להאמין ואוכל להיפתח יותר לדת.
ריין.