בזמן האחרון אני מרגישה יותר מידי יחס מזלזל כלפיי.. ולא, אני לא מדברת פה על אלימות מילולית או פיזית קשה אני מדברת על זה שאני הילדה שאפשר להתייחס אליה בזלזול.. שאם ילדה מהכיתה שלי רוצה לבעוט במישהו, סביר להניח שהיא תבעט בי לא משנה באיזה מצב אני אהיה (בואו נגיד שבהפסקה המחזור שלי "לא היה קליל במיוחד") אז היא החליטה לתת לי בעיטה קטנה בגב אופס זה היה "בטעות" היא אומרת בצחוק יופי, פשוט יופי, והילד ההוא שרץ לעבור בדרך? למה הוא היה חייב לדחוף אותי כדי שאני אפול? "זוזי כבר" הוא אמר בתוקפנות, אין דרך אחרת לבקש את זה? ומה אם הילדה שזרקה עליי גליל של נייר טואלט? - כן אני יודעת שזה לא נורא, שאני סתם תינוקת בכיינית ואני יודעת שזה כלום לעומת ילדים שסובלים מבריונות, חרם ועוד אבל כל הזמן אותה שאלה מעסיקה אותי למה דווקא אני? למה כולם מתייחסים אחד לשני בכבוד ורק אליי לא? מה אני מכוערת מידי בשביל כבוד? טיפשה מידי? אני דומה לילדת כאפות? לתגידו לי, למה דווקא אני? ולמה בכלל? פגעתי בכם? יהרוג אתכם לתת לי כבוד כמו שאתם נותנים לכולם? יהרוג אתכם לתת יחס דומה?..
