לימודים זה מלחיץ.
אז כן! אני לא תלמידה של מאיות, אבל כן השתפרתי השנה ואני תלמידה של 80-90, ויחסית לשנים הקודמות שלי בלימודים זאת נקודת השיא שלי, הקטע הוא שלכיתה ז'- זה לא מספיק טוב. אני הקבצה א' באנגלית, והקבצה ב' בחשבון, זה די נורמלי אבל אני רוצה להתקבל לתיכון ממש טוב בעיר שלי שמקבל רק "חכמים", אח שלי היה בו וזה באמת החלום שלי להתקבל לשם.*
אבל הכניסה לשם לא כל כך פשוטה, והרבה רוצים להתקבל, הרבה חכמים רוצים להתקבל, אז מה הופך אותי, ילדה ממוצעת שלא כזאת טובה בלימודים לאחת שתתקבל לשם? אולי השאלה הזאת בטח חסרת ערך בשבילכם, אולי אתם יושבים מול המסך ובוהים במילים האלה בזלזול, אבל כל יום כשהמחשבה הזאת עובר בראש שלי, אני מרגישה הרבה דברים.. אני מרגישה לחץ, אני מרגישה עצב, אני מרגישה לא יוצלחת, אני מרגישה כישלון, אני מרגישה לוזרית, אני מרגישה רע.. וזה לא עושה לי טוב...
כמו שאמרתי אי הקבצה ב' במתמטיקה, מה שהופך את המסע לעוד יותר מפרך, עד כה הציונים שלי מתחילת שנה היו 83,89,86 ועוד יומיים יהיה לנו מבחן הקבצות, המבחן שיקבע האם אני נשארת בהקבצה, עולה הקבצה או הכי גרוע- יורדת הקבצה והרעיון של להישאר או לרדת הקבצה פשוט מפחיד אותי. אז כן, אתם בטח שואלים את עצמכם למה אני יושבת ורושמת את הפוסט שלי בזמן שצריך להתכונן למבחן הגדול- אז כן, ניסיתי להתכונן ולא כל כך הצלחתי, אבל מחר המורה שלי תעשה לנו חזרה ואני מאוד מקווה שזה יכונן אותי. באמת שניסיתי לשבת ולהתכונן אבל זה נראה לי חסר ערך, אני פשוט לא מצליחה לעשות את זה בעצמי, -בזמן שאני כותבת את זה אני מרגישה הרגשה לא נעימה בבטן, מה יהיה איתי?
אוהבת,
אוהבת,
ריין.
