אהבה

הוא לא ירצה אותי ב-ח-י-י-ם ודי, אני רואה מלא כבר מתקרבים אל המקלדת ורושמים "די, אין דבר כזה מכוערת" או "אל תהיי שלילית, אולי הוא מחבב אותך?" אז תעשו לי טובה, כולנו יודעים שעמוק בפנים (כן, עמוק עמוק) אתם לא מסכימים עם עצמכם בשיט) אז אני מבקשת לא לרשום לי פה עצות כי זה יעשה לי רע עוד יותר. לפני זה הייתי דלוקה ולא מאוהבת במישהו,נקרא לו קובי ולפני כן הייתי דלוקה פעם נוספת. נקרא לו אדםתכף תבינו למה הדגשתי את המילה דלוקה. אני רוצה להסביר מה ההבדל כי הרבה מתבלבלים אבל זה יהיה בסוף הפוסט. אז בואו נלך אחורה קצת, נתמקד בשלושת הדמויות שגנבו לי את הלב בחודשים האחרונים, סיבות, מניעים וכל החרא הזה. 

אדם: 
זה שהייתי דלוקה עליו בחופש הגדול, ואז אתם בטח שואלים את עצמכם מי מה מו, אז ההסבר הפשוט לכך הוא מחנה קיץ, כן מחנה קיץ עם נוי "חברתי הטובה ביותר" (את הסיפור על נוי תוכלו למצוא בפוסטים חברות או לא להיות פוסטים א', ב' וג').
היה שם סוג של מסיבה כל ערב, וכמו כל מסיבת ערב איך זה אפשרי לא לשלב סלואו? אז כן. אני לא סובלת לא סובלת לא סובלת ולא סובלת  מסיבות. אני פשוט רוקדת כמו פרה. וסלואו? בחיים לא רקדתי ולא ארקוד אבל יום אחד פגשתי את לילך, ואם הזמן נהיינו חברות. אז היא שכנעה אותי ללכת לדיסקו ובסופו של דבר היא הצליחה. אז ילד אחד הזמין אותי לרקוד סלואו, ולא זה לא היה אדם. זה היה ג'ו (כן היה לו שם אמריקאי, הוא נשמע כמו חתיך אבל הוא נמוך, והוא נראה כמו ילד בן 10 אז זה ממש לא מושך אותי) אבל בסלואו השני בא הילד החמוד (הוא לא הכי חתיך בעולם אבל לא היה לי אכפת) שמידי פעם הייתי בוהה בו. הוא לא היה כמו כולם, הוא לא שאל אותי אם בא לי לרקוד. הוא הושיט את היד שלו וחייך. אולי אתם יושבים עכשיו וקוראים את זה ואומרים "וואו" בציניות, אבל מבחינתי זה היה ממש מדהים. זה נגע בי. הסמקתי. איזו גישה מקסימה ועתיקה. כאלה בנים אני אוהבת! ורקדנו, דיברנו קצת, הכרנו, אבל לצערי השיר היה ממש קצר. הוא הזמין אותי עוד פעמיים והיה ממש כיף. במיוחד בסלואו האחרון שידעתי שאני דלוקה עליו. הרי מה יותר יפה מלהיות עם האחד שאני רוצה צמוד מאוד, כשהמגע של הידיים החמות שלו על המותניים שלי? אני ממש נמסה ואני אפילו עוד לא דלוקה עליו.. אז כן, עבר הרבה זמן והתחלנו לדבר, הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, אני אמרתי לו שאני אוהבת אותו אבל מה? התרחקנו! אני שחכתי ממנו, הוא שכח אותי וזהו. אדם? הוא רק ידיד רחוק. אבל אני בסדר עם זה. 

יאן:

אז כן, לא בחרתי לו את השם הכי יפה שיש אבל מה לעשות (הכל פה שמות בדויים חח) 
לא כמו אדם, ליאן אין הרבה רקע מאחוריו. הוא ישב לידי בשיעורי אנגלית, דיברנו מעט, הוא היה חתיך הוא היה מושך אז ברור למה לא? נדלקתי ועבר לי. לא ארוך כמו שציפיתם נכון? אז כן אני כבר לא דלוקה עליו אבל תמיד לפני שיעורי אנגלית יש לי דפיקות בלב.. 

זה שאני מאוהבת בו עכשיו. בערך מתחילת שנה, חשוב נורא לציין שנדלקתי בו בסוף שנה שעברה. 
בואו אני אספר לכם מי זה אורן.. אורן הוא הכי לא הטעם שלי. גם לא במראה. הוא "ילד רע" ואני לא אוהבת באד בויז! באמת שלא! אבל אותו אני אוהבת. הוא מתחצף למורים, הוא מקלל, הוא לא יורק לכיוון של בנות כמוני, הוא ערס הוא מתעניין רק בכוסיות מקובלות, אלוהים כמה שהילד הזה סוטה.. 
אבל אני אוהבת אותו! נמשכת אליו! דלוקה עליו! שונאת אותו! רוצה אותו! אני הכל ביחד! אוף אורן אורן.. אני כל כך אוהבת את השם שלך (זה לא באמת אורן הכל בדוי ככה) ואורן.. אני אוהבת את הקול שלך למרות שהוא צפצפני, ואני כל כך אוהבת את הטרנינגים שלך שהופכים אותך לערס אבל מושך.. ואני אוהבת את התספורת שלך כי היא לא אופנתית והיא כל כך אתה.. ואני אוהבת גם את המגע הזה שנתת לי לפני כמה זמן שעמדתי מאחורה ובטעות עמדת מאחורי והיו כמה שניות מדהימות שהגב שלך נגע בגב שלי.. ואני אוהבת את זה שכשאני מדברת אלייך אני מסמיקה אבל אתה כולך עם ביטחון (למרות שאני יודעת שזה ביטחון מזלזל) ואני לא אוהבת את הגישה שלך, האמת שאני שונאת את הגישה שלך אבל אורן! אתה כל כך אורן וזה למה אני מרגישה אלייך כל כך הרבה