אודות

ילדונת טיפוסית בת 17, שחוזרת לפה מידי פעם כדי לספר את הסיפור הלא כל כך מקורי שלה :)

חברים

הבלוג נפתח ב14.12.13 ッ

הוא נועד לפריקה שיתוף והבעת דעה.
סוף סוף אפשר לפרוק בלי להתבייש, ולספר את הכל 100% נכון
סוף סוף אפשר לשתף מישהו בלי שישפוט אותי
סוף סוף אפשר להביע דעה בלי לדפוק חשבון לאף אחד
אני מרגישה שאני יכולה להיות פה אני, אני האמיתית וזה נותן לי תקווה.

עליי (-:

21/12/2013 18:33

Rain

אהבה, אוכל, חברות גרועה, דיכאון

היי
זה כבר הפוסט הרביעי שלי ועד עכשיו רשמתי לכם על כמה דברים בודדים:
-מטרת הבלוג שלי (זאת אני, פוסט 1#)
-תמונה כללית על "החברות" שיש לי (חברות או לא להיות חלק א', חברות או לא להיות חלק ב', חברות או לא להיות חלק ג', פוסטים 1#+2#+3#)
ואל תשכחו שהבטחתי לכם שאני ארשום על חלי (ראו פוסט חברות או לא להיות חלק ג').
אבל בנתיים אני רוצה לספר לכם על עצמי, כי אני חושבת שהיומן הזה (בלוג יומן) לא שווה את זה אם אתם לא יודעים מי אני.
אז בואו ואני אספר לכם על עצמי.
1. אני לא מרוצה מהחיים שיש לי, אבל אני ממשיכה להגיד תודה על הכל כי אני יודעת שיש כאלה שסובלים יותר ממני.
2. אני שונאת את איך שאני ניראת. פשוט שונאת. מידי פעם אני עוד בסדר אבל אני זוכרת בוקר אחד שהבטתי במראה לפני הבית ספר ופשוט התחלתי לבכות. זה לא פייר! למה כל הבנות יפות ורק אני כזו מכוערת! אני מטופחת, אני באמת מטופחת אבל זה לא משנה כמה אני אטפח את עצמי את היופי אני לא אשיג.
3. אני אוכלת כשלא צריך לאכול. אני אוכלת כשאני עצובה, אני אוכלת כשאני שמחה, אני אוכלת כשאני משועממת (הכי נפוץ אצלי) ואני אוכלת כשאני רעבה. אני פשוט שונאת את זה, אני מכורה לאוכל פשוט מגעילה את עצמי. אני כמו מגרסת דשא שואבת הכל לפה ומשמינה. בדיוק בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי מביטה במראה באכזבה. הבטן שלי.. אני לא מאמינה שזו הבטן שלי. אני כל כך שמנה! למה זה מגיע לי? דיאטה, דיאטה ודיאטה.. אבל השוקולד שבמדף? הוא חזק ממני. אני מנסה לסגור את העיניים, את האוזניים, את הפה וכל פתח בגוף שלי, אני מנסה לסתום את עצמי.. כאילו שזה יעזור.. כאילו שאני לא אוכל את השוקולד המחורבן הזה..

4. המשפחה שלי היא לא מקור הבריאות הכי "מדהים" בעולם, אח שלי חולה במחלה מסוימת שאני לא יודעת עליה פרטים רבים, אמא שלי עברה ניתוח לפני שנה ויש לה הרבה מגבלות רפואיות, וקבלו את הכי טוב (ציניות לכל מי שלא מבין זו הדרך היחידה שאני אוכל להתמודד עם זה) אבא שלי חולה סרטן. אבל אם כל החרא הזה אני כן אגיד תודה שהוא חזר לעבודה ולמרות שבימים האחרונים המצב הבריאותי שלא על הפנים.. מה שכן הוא לא הולך להבריא מהמחלה, אמא שלי כבר רמזה לי שהוא הולך למות
5. אני לא בטוחה איך להגדיר את עצמי ואני עוד לא סגורה על עצמי אבל אני הכי קרובה ללהיות אתאיסטית. כל חיי האמנתי אפילו שאף אחד מהמשפחה שלי לא האמין. האמנתי אמונה מכל הלב, אמונה אמיתית. אבל ה' עשה יותר מידי טעויות כדי לגרום לי להאמין בו, הוא תמיד חייב לעשות עוד רע למשפחה שלי, ולי.. לפעמים אני נכנסת לדיכאון, זה קורה לעיתים קרובות.. הדיכאון הזה נמשך שבוע, ואז יש לי הפסקה של יומיים-שלוש שבהם אני בטוחה שהתגברתי והכל בסדר, ובאמת התגברתי אבל הנה, עוד משהו ששובר אותי לאט לאט מבפנים, תודה רבה, זה התחיל עוד פעם אני רוצה חופש!! אני רוצה להיות שמחה!!
6. אתם חושבים שאני פסימית בחיים נכון? אתם חושבים שאני חותכת נכון? אתם חושבים שאני עוד וואנבי חולת נפש שמיואשת מהחיים אז לא. אני לא. למה? בגלל אמא שלי. אני יודעת שהיא צריכה אותי, מאז שאבא שלי חלה בסרטן יש הרבה דברים שהיא לא מספרת לי, היא פשוט בוכה והיא בוכה הרבה. בדיוק אתמול היא בכתה פה, בחדר של אח שלי. אני שונאת לראות את אמא שלי בוכה

7. אין לי חברות אמת. האמת? הבנות שאני מסתובבת איתן בכלל לא חברות שלי, סתם ביצ'יות. ולמי שקרא את חלק ג' בטח לא מבין למה רינת לא אמורה להיות חברה שלי, אז רינת היא מסכה. נכון, כיף להיות איתה אבל ברגע שאני צריכה שהיא תעזור לי טיפה היא ישר דוחה את זה.
8. בשבילי עוד לילה רגיל זה לילה שאני אומרת "הלוואי שאני אסגור עכשיו את העיניים ולא אקום יותר"
זהו להיום, אולי יהיה חלק ב' ואולי לא. שמחה שקראתם עד הסוף (;

תגובות

24/12/2013 15:55

היי ריין אני מעריצה את הכוח שלך אני מכירה המון בנות שאם הן היו במקומך הם היו עושות כבר משהו מאוד מטופש אני מצטערת על אבא שלך מאוד בבקשה תקראי את התגובה שלי עד הסוף....
תמיד תזכרי שזאת רק תקופה וזה עובר!לא כתבת בת כמה את אבל כל דבר משתנה בכל רגע בחיים! יכול להיות שמחר תקומי בבוקר ותאהבי את עצמך אל תוותרי לאף אחד גם לא לעצמך סליחה על החפירה חח

כתוב תגובה