חברות או לא להיות- חלק א'

אזהרה לפני קריאת הפוסט, אני מבקשת לא לרדת עליי כי הבעיות שלי "לא מספיק גדולות" כן, אני יודעת שבסיפור הזה אני יכולה לצאת מזלסטית יחסית לילדים שעוברים בריונות, חרם או כל זה, אבל אלה החיים שלי ואני מעוניינת לספר אותם בבלוג אז אם זה לא טוב בשבילכם יש כפתור X בצד ימין, אתם יכולים ללחוץ עליו, תודה :) 
אני יודעת שזה רק הפוסט השני, ואני כבר מתחילה את תחילת הבלוג בפוסט עצבני אבל יש משהו שאני הולכת לשתף אותו- איתכם. 
"החברות" הבודדות שלי. בוא נגיד שבשבילכם זה יראה קטן וחסר משמעות, אבל תקראו את הסיפור עד הסוף. 
כתבתי פסקה ממש ממש ארוכה אבל החלטתי לא לחפור לכם, אבל אני רק רוצה שתדעו שהפסקה שאני עומדת לשכתב לכם כוללת 9 שנים מחיי.
אז הכל התחיל בגן, הכרתי את הילה ואנה, הם היו כאילו החברות הכי טובות שלי, בתקופת הגן, גן חובה ועד כיתה ד'. אבל משהו השתבש, רבתי עם הילה והשלמתי בסוף כיתה ד' (היא לא הייתה אמורה להיות איתנו בכיתה ה', והיא עברה) ונשארתי עם אנה. הקשר עם אנה לא החזיק המון זמן, ואולי למרות הקשיים העכשווים אנה ואני פשוט לא מותאמות חוץ מהעובדה שאני קומה מעלייה בבניין. אז לאט לאט התחלתי להתחבר עם ילדה שהייתה לה חברה הכי טובה, וקראו לה רינת. החיבור בינינו היה נחמד, אבל החברה הכי טובה שלה (נוי) די הקשתה עליי כי היא רצתה את רינת לעצמה. אז עשיתי את שטות חיי והתחלתי לזרום עם הקושי, אני נועה ורינת נהיינו שלישייה. 

***

אוקיי, אני לא רוצה לחפור לכם אז אני אחלק את הפוסט הזה לשניים (או יותר). ההמשך יבוא בקרוב.