אזרתי אומץ להגיד לאקס שחזר שלא מתאים, ושאני רוצה מישהו אחר ואת דין ניקיתי מחיי כמו זבוב שנתקע בשמשה האחורית
אני ואוהד החלטנו שננסה שוב אחרי שדיברנו על כל הבעיות שלנו אבל אני עדיין מרגישה שיש דברים שניקינו מתחת לשטיח, וזה מרגיש כל כך לא בסדר ולא נכון.
מצד אחד זה לא כמו הפעם הקודמת, אני מרגישה שמדובר בבן אדם אחר, בין אם זה ניואנסים בדיבור ובין אם זה התגובה שלו לדברים שלי
מצד שני- זה יישמע מטופש אבל אחרי מערבולת כזאת מפגרת (אבל הכרחית) כל כך נחמד שיש לך קצת יציבות. לא יוצא לנו להיפגש המון כמו פעם כי אני עם עומס לימודים ולו יש את הדברים שלו אבל עדיין נחמד לדבר איתו ולשתף אותו בלי אגו ושטויות
זה לא אומר שאני לא נזהרת
אני לא אשקר, אני עדיין אוהבת אותו ותמיד אהבתי אותו. האמת היא שהלב שלי נמצא אצלו כבר המון המון זמן. אבל כל עצם בגוף שלי אומרת לי להתרחק, שמלבד היציבות ותחושת הבטחון שהוא נותן לי (שתוך כדי אני מבינה שזאת סתם שריטה ולא באמת לגיטימציה לשמירה על מערכת יחסים עם מישהו) הוא גם לוקח ממני המון. מרגישה שעם כל הקירוב הפיזי או העובדה שהוא יודע עליי כביכול הכל ואני עליו, או זה שאנחנו מדברים כל היום לא משנה את העובדה שיש בינינו איזשהו דיסטנס ואני לא בטוחה אם רק אני מרגישה אותו
בנוסף נשאר לי עליו המון כעס מהפעם הקודמת. למרות שדיברנו. למרות ששפכתי את הלב. לא באמת סלחתי, לפעמים אני נזכרת בזה ואני תוהה מה אני עושה איתו בכלל. ואז הוא מסתכל לי בעיניים ומחייך ואני שוכחת הכל. לעזאזל
הוא ילדותי מאוד למרות פער הגילאים וקשה לי עם זה אבל הוא גם יודע להתנהג כמו המבוגר האחראי ואני צריכה את זה.
אני לא יודעת
לא רציתי להשתמש בתמונה הזו אבל גם לא יכולתי שלא
אז אולי יש לי קצת טינה כלפיו
;){kind=link}