עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

חברים
רות.תיאוהדסDanielle
הבלוג נפתח ב14.12.13 ッ

הוא נועד לפריקה שיתוף והבעת דעה.
סוף סוף אפשר לפרוק בלי להתבייש, ולספר את הכל 100% נכון
סוף סוף אפשר לשתף מישהו בלי שישפוט אותי
סוף סוף אפשר להביע דעה בלי לדפוק חשבון לאף אחד
אני מרגישה שאני יכולה להיות פה אני, אני האמיתית וזה נותן לי תקווה.

?Can you feel what I feel

19/12/2016 22:58
Rain

מכירים את ההרגשה העילאית הזו, 
שככה סתם בלי אזהרה מוקדמת, מן שילוב של תשוקה, מוטיבציה ורגש פשוט מופיעים לכם בגוף ומסרב להרפות?
שבין רגע רעיון כמו אחד מאלפי הרעיונות והמחשבות שעברו לכם בראש אשכרה תופס לו מקום, 
ולא חולף לו וממשיך הלאה למקום אליו שאר המחשבות הולכות ונעלמות? מגוף רגיל ונורמלי, מעט ריקני לעיתים, משהו קורה.

מעין שיכרון חושים שתופס אותכם ברגע הנכון ובזמן הנכון וגורם לכם להיות מלאי זיקה למשהו חדשה, אתם בהיי, אתם באופוריה, הרגש מציף ומסרב להרפות הוא מטפס במהירות על מן הרצפה לאורך כל גופכם ומתפשט בכל תא, מפיץ את הלהיטות והחשק והרצון והשיגעון..

הייתה לי שיחה מוזרה עם מישהו מהשכבה שלי ואיכשהו הגעתי למצב הנוכחי שלי שבו אני שואלת שאלות שאנשים אף פעם לא הבינו מאיפה הבאתי אותם, אז שאלתי אותו מה החלום שלו, ככה סתם, אז הוא התחיל לדבר ואני קצת איבדתי ריכוז שזה מה שקורה לי ברוב השיחות, הבעיה שלי (טוב, אחת מיני רבות).. היא שאחרי שאני מדברת עם בן אדם המון זמן אני פשוט מותשת מהשיחה ואז אנשים יכולים לדבר איתי, ואני אבהה בהם והם יהיו בטוחים שאני מקשיבה אבל אני חושבת על חתולי רחוב או התחממות גלובלית או על חביתה. לא משנה, לא זה העניין. הוא דיבר על כדורסל ועל פיזיקה ועל דברים שמעניינים אותו, ואני לא זוכרת הרבה מהחלומות שלו, אבל אני כן זוכרת איך נדלקו לו העיניים כשהוא התחיל לדבר על העתיד, אני נשבעת שאם יש משהו ששמתי לב אליו, שבאמת היה עליו דגש זה הניצוץ שהופיע לו שם, כאילו שהכל התחיל מהתחלה, הכל מסתנכרן, הכל ברור יותר, בהייה ריקה שלי בקיר, וממולי אדם עם תשוקה לחלומותיו שיודע מה הוא רוצה. 
כשהוא סיים לדבר, 
ואני כמובן הייתי מעט מבולבלת ממה שקרה פה עכשיו, אבל לפני שהספקתי להבין הוא שאל אותי את אותה שאלה, כמו בפינג פונג, מכוון את זה אליי, עכשיו תורי לענות. 
וזה היה העניין,
שלא היה לי חלום,
לא היה לי חלום בשלוף,
לא היה לי חזון מיוחד, רוב הזמן אני חיה בהווה המשעמם שלי,
מתעסק בלהיות קו ישר, כי כל פעם שאני חושבת על העתיד חרדות מציפות אותי.
אז אני לא חושבת, אני עושה.
אני לא חווה, אני עושה.
אני חיה בשביל.. לחיות. 

אבל הוא חיכה לתשובה. 

לא כזה הבנתי מה אני עושה, או מה עובר לי בראש אז, 
אבל בדיעבד אני מבינה שניסיתי לחקות אותו. ניסיתי לחכות את הניצוץ, את איך שנדלקו לו העיניים. רציתי את ההתלהבות, ואימצתי את מוחי לחשוב ולחפש מספיק טוב אם אי שם בתאים האפורים יש משהו מעניין שפספסנו. אתם יודעים, כבר ציינתי את זה קודם, המקום אליו שאר המחשבות הולכות ונעלמות
הופיעה לי בראש תמונה של משפחה וילדים, באופן קצת אוטומטי.
הממ.. אינסטינקט אימהי מובנה או שזה הכי טוב שלי?
לא. אני לא הולכת על זה. שיניתי אסטרטגיה.

ואז חשבתי על זה שלפני כמה ימים הייתי עם חברה ודיברנו על זה שכשנשתחרר ניסה לטיול אחרי צבא.. הכל סתם דיבורים, ברור, אבל מי יודע.. 
ואז זה קרה.
"אני רוצה לראות את העולם, אני תקועה באותו מקום כל הזמן. רואה את אותם הרחובות, אותם הכבישים, צמתים, אנשים.. אני רוצה יותר מזה. אני חושבת על קוסטה ריקה, על תאילנד, סרי לנקה, לייק וואנקה.
אני לא עוצרת פה.
אני רוצה את ניו יורק, את פריז, את איטליה, אני רוצה את הכל." 

האם זה מה שאני רוצה?


***

טוב אז, בשורה התחתונה, שמתי לב שיצאתי פה קצת נעל. אז.. לא. אני מבולבלת בעיקר, המוח שלי מאט הכל. 

Danielleרות.IM AL
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון