הדבר האחרון שאני זוכרת הוא איך קמתי משינה עמוקה לצלילי השיר New Soul שהוא שיר די עצוב אבל יש בו את המילה happy והוא מנחיל לי רגשות של אופטימיות והרגשה טובה בגלל החריזה והקצב.
הרגש הראשון היה כנראה ערבוב משובח של לחץ ואכזבה,
לא רציתי לחזור משם, הרגשתי חרדתית מתמיד, האופציה האידיאלית ביותר הייתה לחזור אל המיטה החמה והמזמינה ולהשלים עוד כמה שעות שינה שהגוף שלי היה צריך.
אבל לא באמת הייתי עייפה, והגוף שלי לא באמת רצה לישון (למרות שהקצבה של 3 וחצי שעות שינה זה לא בדיוק על קו הבריאות היום) אולי זה הלחץ, אולי זאת הייתה הציפייה אבל בלי לשים לב קפצתי מהמיטה ועטתי על חדר האמבטיה באופן מוזר.
כל שנה מחדש אני מנסה להתעלות על עצמי משנים עברו ולהתלבש הכי טוב שאני יכולה ליום הראשון בלימודים. הרי זה מה שכולם עושים, לא? היום הראשון, יענטו "רושם ראשוני" מאנשים שראו אותי כבר מיליון פעם, אבל בתכלס- אני תמיד לובשת ג'ינס כחול מאמריקן איגל וחולצה לבנה.
עמדתי מול הארון בחוסר חשק והחלטתי שהשנה אני מתחילה את הטרנד- לא טרנד של לבישת שחור לבית ספר ביום הראשון. מי שהתחיל את זה עושה את זה בגלל העיקרון הציני של "הלוויה" לחופש, ושזה בעצם יום אבל, אבל אני עשיתי את זה כי לא היה לי כוח לג'ינס. אז עליתי על חולצה (שחורה) טייץ (שחור) ואולסטארס (שחורות). עשיתי טובה ושמתי כמה צמידים (שחורים), עיפרון (שחור) מתחת לעיניים, והרגשתי שעשיתי מה שכל בן אדם יכול לעשות ביום שחור.
כשנכנסתי אל השער הדבר הראשון שראיתי היה שמיניסטים בצבעים של ירוק חוגגים את יציאת אל החופש, מה שבדיעבד יתברר כשקר. אולי אני שישיסטית פעורה, אבל הם בקרוב יהיו צעירים בצבא, מול פזמניקים שחושבים שהם שווים משהו. תלמידי שנה א' במכללה והחדשים בעבודה.
אז אולי הם מסיימים בית ספר ואני נשארת תקועה כאן, אבל אף אחד פה הוא לא פרדי מרקורי and no one is going to break free, אבל כנראה שהם לא חשבו כמוני כי הם רק רקדו לצלילי המוזיקה הרועשים ונהנו כאילו היום לא ה1 בספטמבר.
מפה לשם, היו המון חיבוקים, בעיקר מבנות צווחניות שטענו שהם כל כך התגעגעו אליי.
האמת, ראיתי את זה בכל מקום, כל החיבוקים האלה נראו לי די מצועצעים, כי כשאני מתגעגעת אל מישהו אני פשוט אומרת לו, או לפחות מנסה לראות אותו ולא לתת להפסקה של חודשיים להפריד בינינו.
אבל גם אני נתתי המון חיבוקים לאנשים, וגם אני צווחתי, וגם אני אמרתי כמה שהתגעגעתי ואיזה יפה את. אז לי אין זכות דיבור בעניין
אז אחרי כמה שיעורים הבנתי.
אני פה, נכנסתי לעניין והכל קורה שוב מהתחלה
ואז הבנתי,
אני הבנתי
שהיום הכי רחוק בשנה מה20 ליוני
הוא הראשון לספטמבר.
;){kind=link}