אז השנה שעברה עליי,
הייתה השנה הסוערת ביותר שהייתה לי בחיים.
היא הייתה רוויה בדאגות, אכזבות, הכרתי אנשים חדשים (למרות שמי כמוני יודע שזה הדבר שאני הכי.. הכי גרועה בו)
ובעיקר טעיתי.
אחח.. כמה שטעיתי.
השנה לא כתבתי הרבה בבלוג וזה בעיקר כי הרגשתי סוג של ריקנות.
לא רציתי לכתוב, הרגשתי מרוחקת מידי מהבלוג- הבית ספר שיגע אותי כל כך, שלא יכולתי באמת להשקיע במה שאני באמת רוצה.
הבעיה שלי הייתה שפשוט, הייתי במן מפולת שלג. הכל קרה כל כך מהר, מורים חדשים, אנשים לא הכי נחמדים, ובעיקר ההתראה החוזרת שיעיפו אותי מהבית ספר.
אותי.
תלמידה שמאז ומתמיד נגעה במצוינות.
מרוב שהכל קרה כל כך מהר לא ידעתי מתי ואיך ואיפה להשקיע. אם הייתה לי האפשרות לחזור על השנה הזו אני יודעת טוב מאוד שהייתי עושה המון דברים אחרת- אבל כמו שאומרים בסרטים, הקלישאה הגדולה והמעצבנת ביותר (טוב, על זה אפשר עוד להתווכח) אני שמחה שטעיתי, כי למדתי מזה.
אבל זה נכון.
זה פאקינג נכון.
כי אני מטעויות לומדת.
אני נתתי מעצמי איפה שלא הייתי צריכה לתת.
איבדתי לגמרי שיווי משקל במקומות שהיו באמת חשובים לי.
הקדשתי את נשמתי לאנשים ולדברים שלא באמת היו חשובים לי.
הייתי פראיירית, נתתי לאנשים לעמוד לי על הגב ולהגיד לי מה לעשות- ועשיתי את זה כי חשבתי שזה מה שאני אמורה לעשות. שזה ישתלם.
אבל מעכשיו זה ישתנה.
מעכשיו,
אני נותנת רק למי שנותן גם לי (סעמק, די כבר להיות ראש כחול)
אני מתרכזת בנקודות ספציפיות, וזה כל מה שמעניין אותי
אני לא שמה זין על מה שאחרים חושבים, ואני לא מתאמצת להתחנף לאנשים רק כי לא הצלחתי להתחבר איתם.
אז כבר התחלתי להשתחרר מכמה דברים שהעסיקו אותי. עוד לא התחילה השנה, אבל אני כבר מרגישה יותר טוב. עם עצמי.
עשיתי את ההחלטה הנכונה.
כיתה ט, הייתה בעיקר מבולגנת, מפחידה.
עכשיו אני עולה לכיתה י', ולעזאזל כמה שאני רוצה, שהשנה הזאת תהיה יותר טובה,
אני חוזרת חזקה ומכושלת מהחופש הזה, שגם הוא לימד אותי קצת על עצמי ועל אחראיות על עצמי.
הפעם אני דואגת לעצמי
;){kind=link}