העולם שלנו מורכב מקלישאות,
המון, המון קלישאות.
ובכל פעם שדמעה תרד על לחייכם, או שתחושו מעט עצובים, היו בטוחים כי לפחות אדם אחד מהבאים לנחמכם יפלוט קלישאה, שכאמור, אמורה לעודדכם.
אני חושבת שלי קרה המקרה הגרוע ביותר, כי במצב שלי, הקלישאות סותרות אחת את השנייה
הבחירה בין האושר והאהבה, לבין הבחירה בהצלחה וביזע.
הלב אומר אפשרות א', השאפתנות אומרת אפשרות ב',
אבל הלב הוא סתם מטומטם, והשאפתנות תהרוג את עצמה כשתצטרך להגיע להחלטות החשובות.
אז למי לעזאזל אני מקשיבה?








