ברגע שכף רגלי דרכה במפתן הדלת, אמרתי לאמא שלי שנהניתי מאוד (למען הסר ספק, או סתם שאלות מעצבנות), אבל אני, לטיולים השנתיים למיניהם לא חוזרת.
תנו לי להסביר, לא קרה שום דבר שונה או טראומתי בטיול ההוא, שגרם לי לא לרצות לטייל יותר, אף פעם לא הייתי בן אדם שאוהב טיולים. נופים טובים לעולם לא יעשו לי את זה, ואני לא מתכוונת להתיימר לכך. אני לא מעוניינת לשמוע את ציוץ הציפורים בגלבוע, או לראות את מפל הבניאס, או לראות פסל של ילד משתין בבלגיה, ובכנות, נמאס לי מהבנות מהכיתה שלי שלא מפסיקות על הסיירות. באמאשלכם, די, הבנו שאתן כולכן ארץ ישראל, אבל למה לחפור, למה?
בכל מקרה, הבנו את הנקודה, מוטב שאני אשאר בבית ואשן או משהו בסגנון.
זה מה שתכננתי לעצמי כמה חודשים אחרי הטיול של ח', ואני זוכרת איך הודיעו לנו על הטיול של ט'. בפנים מנוכרות אני מקשיבה למורה שלי מנסה להסביר לנו למה הטיול הזה הולך להיות הדבר הכי נפלא שחווינו, טוב, בחיים.
אבל השינה בחוץ לא הדליקה אותי, ואני מרגישה כמו סרדין בודד בתוך השק"ש.
ובכל זאת בחרתי ללכת, עם קושי רב, רצון שבאותו היום בדיוק או כמה שעות לפני תתקוף אותי שפעת קלה. או לא קלה. אבל בחרתי ללכת.
למה?
טוב, ברור שהייתי מעט חרדתית, לא רציתי לבלות שלושה ימים ארוכים עם 150 איש, כשמדברים איתי בערך 3, ואני מעוניינת לדבר בערך עם 0.
אבל זה היה חזק ממני,
מי אני שאוותר על הטיול הראשון של השכבה? יש יותר מבאסת מזה?
אז ארזתי חפצים, ניסיתי כמה שפחות, יצא כמה שיותר, ויצאתי לשלושה ימים של פאן פאן פאן.
אני לא בטוחה בעצמי אם הייתי צינית כרגע או לא.
קצת קשה לי להגיד אם אני מצטערת או לא שהלכתי לטיול, האמת, שהייתי ישר אומרת כן אם דבר אחד, פעוט, לא היה קורה.
אבל קצת קשה לי להסביר מה לעזאזל קרה בטיול הזה שמשגע אותי עד עכשיו.
סיפרתי לחברה כביכול, ואני מצטערת בכל ליבי שעשיתי את זה. נתתי לה משהו רגיש עליי, והיא לא בדיוק התייחסה. ואני לא רוצה לדבר עליה יותר, אז אני פשוט אתחיל לספר במקום לנסות להפסיק.
אז כמו שאמרתי, תחילת שנה ברקע ואין לי מי יודע מה חברים. אני בטיול שנתי, יש עוד המון ללכת וזמן להעביר. במקום לתחוב אוזניות לאוזניים\ או להשתרך מאחורי הכיתתי שלי בחוסר רצון ולהוציא פעם ברבע שעה משפטים כמו "בא לי למות" או "מתי מגיעים לאוטובוס" החלטתי לנסות להכיר אנשים חדשים.
אוי, כמה שטעיתי.
והלוואי שהייתי בוחרת להיות משתרכת.
אז היה
קצת קשה להעביר את זה בכתב. אני פשוט מתחילה לכתוב, מאבדת את זה ונכנסת למערבולת של.... מחשבות.
הסיבה שאני לא מוחקת את זה ^, היא שזה יראה אולי פחות אסתטי אבל יותר כנה, וזה מה שיותר מעניין אותי כרגע.
אז שוב, היה ילד אחד. מההתחלה לא חיבבתי אותו, כי הוא דיבר יותר מידי, ואני לא אוהבת אנשים שמדברים יותר מידי, כי אני זו שמדברת יותר מידי, ואף אחד לא לוקח לי את התפקיד, ואם אני לא מדברת יותר מידי, אז סימן שמשהו לא בסדר.
אז התחלתי לדבר איתו, ודיברנו. דיברנו ודיברנו ודיברנו. וזה גרם לי לצאת מהעצב שהייתי תקועה בו מתחילת שנה, כי איזה יופי, אני סוף סוף מדברת ולא הזאת ששותקת.
מפה לשם התיידדנו, והיה נחמד. רוב היום היינו ביחד, ושמחתי לסיים את היום בזה שלפחות הרווחתי חבר חדש. איכס
בערב לא ראיתי אותו, הכרתי יותר אנשים מהשכבה, יצא לי לחשוב שחבל שאנחנו לא באותה כיתה, וחבל שאנחנו כל כך רחוקים.
אני שמחה שאת הערב הזה לפחות, אני יכולה להריץ במוח שוב ושוב מבלי לנסות למחוק פרטים שוליים.
ב4 בלילה הלכנו לישון.
***
6 בבוקר, קור אימים (אם תשאלו אותי) ויום שני לטיול.
השמש זורחת, בקושי, ואני רוצה לחזור לישון, אבל במקום זה אני צריכה להסדיר את מופע האימים שיש לי על הראש (השיער).
אחרי כמה פעיליות בוקר, שגם בהם קרו כמה דברים שאני רוצה לספר, אבל לא עכשיו, חזרנו לאוטובוס
וחברי החדש, איך לא, התיישב לידי
אני כמובן, כבר הזכרתי שהלכתי לישון ב4, וקמתי ב6, משמע אני צריכה להשלים שעות שינה. אמרתי לא שאני הולכת לישון, הוא אמר לילה טוב, ומפה לשם אני לא רוצה לדעת מה קרה בזמן שישנתי, ואני מאוד מקווה שלא קרה כלום.
מכירים את זה שאתם בדיוק קמתם משינה, אבל עדיין לא הספקתם לפתוח עיניים? אתם חצי ישנים וחצי ערים והמוח מנסה לעכל מה לעזאזל קורה פה? אז בזמן שאני הייתי במצב הזה, הרגשתי שנוגעים בי.
קצת קשה לי לתאר מה עבר לי באותו רגע בראש. הרבה עבר. האמת היא, שבעיקר קשה לי להגיד כי אני מרגישה שחצי מזה היה מחוק בזמן שזה קרה, אני זוכרת שהיו בי בהתחלה מחשבות של, די זה כלום, כולה קצת נגיעות, אחרי זה עבר לי בראש מתי הוא הולך להפסיק
ואחרי סיבוב ראשון שני ושלישי, שהשלישי, היה קצת כואב
אני זוכרת שפשוט ניסיתי להכחיש שזה קרה.
אולי דמיינתי? אולי זה סתם?
אחרי חצי שעה בערך רציתי לקבור את הראש באדמה.
אין לי כוח לספר על זה יותר, אולי אני אדבר על זה, ואולי לא. העניין הוא שהייתי צריכה להוציא את זה.
ריין
;){kind=link}