|
אודות
ילדונת טיפוסית בת 17, שחוזרת לפה מידי פעם כדי לספר את הסיפור הלא כל כך מקורי שלה :)
|
הבלוג נפתח ב14.12.13 ッ 
הוא נועד לפריקה שיתוף והבעת דעה. סוף סוף אפשר לפרוק בלי להתבייש, ולספר את הכל 100% נכון סוף סוף אפשר לשתף מישהו בלי שישפוט אותי סוף סוף אפשר להביע דעה בלי לדפוק חשבון לאף אחד אני מרגישה שאני יכולה להיות פה אני, אני האמיתית וזה נותן לי תקווה. |
|
|
קצת לבד | | לפני שעברתי לתיכון, היו לי המון פנטזיות מתוקות על איך זה הולך להיראות.
אני לא אומרת שראיתי חיים דבש, וחיוך שמרוח לי על הפרצוף ללא הפסקה, כי אני ריאלית, אבל כן דימיינתי שיהיו לי חברים.
כי זה מה שקורה בדרך כלל, לא? זה מה שקורה לאנשים. הם פשוט מתחברים אחד עם השני. חיוכים פה ושם, "אלוהים אדירים אני חולה על הלהקה הזו" פה ושם, ואיכשהו החיבור הזה כבר קורה.
טוב, לא אצלי.
לכולם זה איכשהו עבד, אבל אחרי שלושה שבועות של ניסיונות חסרי תקווה הבנתי שזהו. אם יש משהו אחד שאני לא רוצה להיות זו הילדה הנדבקת, כי אני שונאת שאנשים נדבקים אליי, ואני לא רוצה שמישהו אי פעם ירגיש ככה לגבי.
אז כן, הפסקתי לנסות. עדיף בלעדיהם, אני חוזרת ואומרת לעצמי שוב ושוב. חוץ מזה, המחשבה של להיות לבד לא כל כך זרה לי, בכל זאת, כיתה ז' מישהו? אחח.. זיכרונות מתוקים.
בכל מקרה, זה לא שאני לגמרי לבד.
יש לי שתי חברות שאני כל הזמן איתן, הבעיה היא שאחת מהן אפילו לא בכיתה שלי, והשנייה.. היא בסדר כזו. אבל איך אני אסביר את זה, אף אחת מהן היא לא טלית שכולה תכלת. הן יכולות להיות גסות לפעמים, הן יכולות לדרוך עליי בלי לשים לב לפעמים. הן שם כי אני צריכה שיישאר לי חיוך על הפרצוף.
יש לי עוד שתי חברות בערך, אבל הן, הן הדבר המדכא שפגשתי מימי. הן עסוקות יותר מידי בפלאפון, והשיחות איתן הן פשוט.. מביך.
בתחילת שנה הכרתי ידיד, האמת היא שהכרתי אותו עוד משנה שעברה כי הוא מהעיר שלי, אבל אף פעם לא יצא לי לדבר איתו. בטיול נסעתי עם הכיתה שלו באותו אוטובוס, אז יצא לי להכיר אותו. מפה לשם נהיינו ידידים הכי טובים. אהבתי אותו, בצורה ידידית כמובן, כי הוא הוציא אותי מהמון דברים שהייתי תקועה בהם. הרגשתי שאיתו הכל יהיה בסדר.
עד שהוא התאהב בי.
פשוט בום אחד גדול, יום אחד הוא פשוט הפיל עליי את האני אוהב אותך הזה שכבר בא לי פעם אחת לא במקום.
ידעתי שאני לא יכולה לשקר לו, אמרתי לו את האמת, רציתי כל כך שנישאר ידידים, כי הוא כזה חשוב לי.
אבל מאז.. הוא מרוחק. אני יודעת שפגעתי בו, ואני כל כך רוצה להחזיר את זה אחורה, למרות שאני יודעת ששום דבר לא ישתנה. לא דיברנו כבר המון זמן כמו פעם, אני פשוט מתגעגעת אליו. אני מקווה שזה ישתקם
בקיצור,
המצב החברתי שלי לא משהו בכלל, כי לפעמים אני מוצאת את עצמי לבד.
ולא משנה כמה פעמים אני אנסה להגיד לעצמי שזה בסדר,
אני יודעת שבלילה אני כבר אוציא את הדמעות על המיטה,
כי זה כזה מוזר, לעמוד בתוך כיתה, שכל כך מגובשת. שכולם מדברים בה, ואני?
אני אף אחת שם. לא סופרים אותי. ניסיתי, באמת שניסיתי. אבל אני יודעת להרגיש מתי אני לא רצויה.
ויודעים מה? להיות לא רצויה זה כואב |
|
|
|
|
 | ריין יקרה, אני כל כך מבין אותך ומזדהה איתך! אם את צריכה אותי הינה המייל שלי -ומבחינתי אפשר גם ווצאפ אבל אכתוב לך במייל מחכה להודעה afik.sofer@gmail.com |
|  | אני אשמח, שלחתי לך הודעה :) |
|  | רק שתדעי, את לא לבד. הפנטזיה המתוקה, התמונה המפורטת שהתגבשה בראש, לגבי איך הולך להיראות התיכון גם אני הייתי שם, וגם עוד הרבה. נדבק רעיון מכל הסרטים והסדרות האמריקאיות, העולם נראה יפה יותר מהזווית הנכונה וגורם לכולם לפתח ציפיות למשהו מוטעה. אבל יקירתי, את רק בהתחלה, מהר תביני שהתיכון עובר מהר, שהחברים שהאמיתיים הם לא חברי הכיתה, שיכול להיות שתפגשי אותם אפילו רק בצבא. ונכון את רוצה כאן ועכשיו, ומבאס, אבל תבני לעצמך חוזק פנימי, תכירי אנשים על ידי חברותיות ושמירה על קשר, כמו למשל אותו ידי, תבואי אליו תנסי לדבר איתו תדברי את הקרח, לא דביקי אבל חם וחברותי. אם את רוצה את זה, אני מאמינה שתצליחי להשיג, בכל מקרה החיים האמיתיים הם לא שם, זו רק מסגרת מצומצמת ומסוימת שמקבעת את הפרופורציות למשהו שגוי שנכון לרגע עצמו אין משהו אחר אז קשה לראות. למרות המצב הזה, אני נשמעת לי דווקא מעניינת, לגמרי מישהי שאני הייתי שמחה להתחבר איתה ולהכיר. בכל אופן, בהצלחה |
| | וואו, קודם כל תודה רבה. הלוואי שאנשים מהכיתה שלי היו חושבים ככה וכן, את לגמרי צודקת. אני גם מאמינה שאת חברי האמת, אפשר להכיר בצבא, בעבודה ואפילו מעבר. העניין הוא שאני אפילו כבר לא מייחלת לחברי אמת, למרות שפעם רציתי את זה כל כך. אני פשוט רוצה להתנער מאותה הבדידות שכל הזמן נמצאת שם. בכל מקרה תודה רבה גרמת לי לחייך...:) |
|  | דבר ראשון,את רצויה.נקודה.אל תגידי שאת לא. לגבי החברות שלך-בתחילת כיתה ז גם הייתי ככה,(עכשיו אני כיתה ח.אבל נשארתי שנה בגן,זה כזה תפל אבל שיהיה)הייתה ילדה אחת שאני מכירה בכיתה,אחת,פאקינג החברה היחידה בכיתה שלי.היא הבן אדם היחיד שדיברתי איתו,ואז אני הכרתי עוד ילדים מהכיתה,אפילו התחברתי ל"מקובלים" שבהם.הכל עניין של פתיחות ושל סוג האנשים שאתה מעוניין להתחבר אליהם,אני בן אדם פתוח יחסית.אני מאמינה בכל ליבי שיש המון בנות ואולי אפילו בנים שיש לכם תחומי עניין משותפים,את רק צריכה להיות ערנית,ולשים לב.לנסות לדבר.זה ממש קשה,אני יודעת.אם אתה מופנם וגם אם אתה פתוח ואפשר לקרוא אותך כמו ספר...זה קשה לפתח שיחה לגבי הידיד..קרה לי כבר פעמיים..כל כך מעצבן,זאת מבוכה ענקית עבורי,לפחות.אני מניחה שגם עבורך,אבל תוותרי..החיים עוד לפניי,אני מבטיחה לך שיהיו לך עוד מלא ידידים,יהיה טוב,אני מבטיחה! ועוד משהו,אני מתה לדבר איתך..אבל לא באימייל האמיתי שלי לפחות,אני אפתח אימייל חדש לבלוגר ואוכל לדבר איתך..יש לי המון מה לומר לך באופן פרטי:) ומצטערת שדיברתי יותר על עצמי ולא עלייך,אבל אני מקווה שעזרתי או לפחות או הועלתי:) |
| | אני אשמח. כשיהיה לך אימייל תכתבי לי אותו ואשלח הודעה! |
|  | מקסימה! אם רק היו יודעים חצי ממה שאת שווה לא היו מפסיקים לדבר איתך עד שהיית מנערת אותם אני יותר ממבינה. אני הייתי באותו מקוםמוזה בסדר. חכי זה רק כיתה ז כל הזמן הדברים משתנים ,תהיי את ותמשיכי עם האמת שלך תראי שכל שאר הדברים יבואו לבד. סומכת עליך לא להשבר זה רק תקופה כמו הכל בחיים |
| | חחח אני לא בכיתה ז, אני כיתה ט, פשוט הזכרתי את כיתה ז לרגע.. בכל מקרה תודה רבה רבה, הלוואי שזה יקרה |
|
|
|
|
;){kind=link}