רגע של שתיקה |
|
אז אני חושבת שחזרתי לפה, לבלוגר, אחרי הפסקה של יותר מחצי שנה.
אני הסתכלתי על רוב הפוסטים שלי פה ובכנות, הייתי ילדה קצת מטומטמת.
הכל כל כך השתנה, אני זוכרת שפעם הייתי מספרת פה הכל לפרטי פרטים, אבל אני לא יודעת אם אני יכולה לעשות את זה יותר. יש כל כך הרבה מה לומר, אבל באותה נשימה אין לי שום דבר לומר. אני מנסה להסביר את עצמי, אבל שום מילה כבר לא מתאימה.
חזרתי כי אני מחפשת פינה חמה, שתקבל אותי, כי בזמן האחרון שום דבר אחר כבר לא מסתדר, אני מרגישה אבודה מידי ואין אף אחד שישים לב, אני בונה והורסת. קשה לי, כל כך קשה לי.
ריין |
|
|
|
|
 | קורה לי המון במבט לאחור.. אבל זה כל היופי תראי איך התבגרת אני שמחה שחזרת ורוצה לשמוע ממך יותר! בסוף כולם חוזרים לבלוגר |
|
 | ברוכה השבה, טוב עשית שהשארת לעצמך את המתנה הזו להביט על מי שהיית, "אחת המתנות אם לא ה" :> אני מקווה שתמצאי תזמן להמשיך ולבטא את עצמך יום טוב. |
|
 | מבינה אותך מאד את תמיד רצויה כאן.. ואני פה כדי לקרוא ולהבין.. |
|
 | עכשיו חזרתי הביתה והיה לי יום ממש רע.. קראתי את התגובות שלכם וישר עלה לי המצב רוח.. אני כל כך שמחה שלא מחקתי את הבלוג הזה, ויותר מזה, אני כל כך שמחה שגם כשאני מרגישה לבד יש מישהו שמקשיב |
|
 | את לא היית ילדה מטומטמת,את פשוט גדלת...והתחלת לראות דברים אחרת..מבינה אותך. אגב,הייתי ממש שמחה לדבר איתך באופן פרטי אבל אני מעדיפה לשמור על סוג של אנונימיות ולא להפיץ את השם שלי וזה..אבל אני תמיד בשבילך כאן,הכל יהיה בסדר. מבטיחה לך.אני תמיד אקבל אותך. |
|
| אם אי פעם תרצי לדבר איתי ולשמור על אנונימיות אין לי בעיה שנדבר אפילו באימייל, אני אשמח :) |
|
;){kind=link}