אז בערך בגיל 12-11 התאהבתי בחורף. כמו שמתאהבים בבן אדם. רק טיפה פחות.
אבל למען האמת, השתניתי. אולי גם בתחום הזה? אולי החורף הוא כבר לא מושא להערצה?
כנראה שכן.
אז החורף כאן ואני רק סובלת מתחילתו. אני רועדת מקור בחוץ, בכיתות, בבית שלי ובמיוחד בבקרים. אני חסרת אחריות, כבר שנתיים שאין לי מעיל. אי סתומה מספיק בשביל לחשוב שיהיה מספיק חם בשביל שיעור ספורט ואני לובשת טייץ וג'קט בית ספר ליום הכי קר בשנה עד-כה. מטרייה? לא, לא הבאתי.
ד"א,
באותו סוף יום יכלתם לראות אותי הולכת במהירות לבית, בזמן שברד וגשם מרטיבים לי את הטייץ. כמה מזל שלא היה לי אף אחד בבית באותו יום (טוב, חוץ מאבא, אבל הוא גם ככה סגור כל היום בחדר שלו) אז האמת הסופר פולנייה שלי לא הייתה בבית. יכולתי להחליף לבגדים יבשים בלי לחטוף צקצוקים וכעסים. וטוב שכך.
כמה בנאלי בשבילי, התאהבתי עוד פעם. ז"א, נדלקתי. כי זו מי שאני, לא יכולה לשרוד בלי זה יותר מידי.
הוא מהתנועה, הוא נחמד אליי, הוא סוטה באופן מעורר השראה. אין לי בעיה איתם, אני פשוט צריכה להתרגל לזה. אפרסק זו מילה שקיבלה משמעות חדשה. מסתבר.
;){kind=link}