אני חושבת שחלק מזה שאני די הפסקתי לכתוב פה הוא חלק מתהליך ההתבגרות שלי.
חלק ממני עצוב שאני כבר לא חוזרת לפה כל יום, החלק השני שמח- שאני כבר לא תלויה בבלוג, שאני יכולה לחיות בלעדיו בשלום, שאני לא חייבת לרוץ אליו כל הזמן, ובעיקר? שהוא עדיין פה בשבילי. הדבר הקטן שלי שאחזור בשבילו לעיתים יותר רחוקות.
אז 2015 הולכת וקרבה.
אני בעיקר מפחדת ממה שיהיה.
אני לא איזה קשישה רבת ניסיון, אני סה"כ בת 13.5 אבל אני חייבת לומר ש2014 הייתה השנה הכי כואבת בחיי (כן, חיי הקצרים) אבל אני חושבת שיש לי את הזכות לומר זאת. ברור, אני לא קמה כל יום בצחקוקים, אבל תכלס? החיים שלי טובים. כי יש לי קורת גג מעל הראש, וחברות (סוף סוף, גם אם לא הכי קרובות) וחתול קטן שאני מאוד מאוד אוהבת וכל שאר השיט הזה.
אבל אני מפחדת. אני מפחדת שהכל יהפוך להיות אפור ועצוב.
אבל יש לי אישיות של אחת שמדחיקה, אדישה כזאת. אז, טוב, נניח שכרגע לא ממש אכפת לי.
אני באמת אוהבת את אומנות הוויכוח, אני מרגישה שהחוג הזה מוציא ממני דברים טובים, אני עושה שיפור עצמי, לומדת לעמוד על הדעה שלי, לנאום מול אנשים, ובכללי? אומנם אני לא פוגשת שם את הבנים הכי .איכותיים" (הרוב בקבוצה שלי שם זה בנים, הבנות רק מהכיתה שלי), אבל הם ממש חמודים.
ריין
;){kind=link}