עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

ילדונת טיפוסית בת 17, שחוזרת לפה מידי פעם כדי לספר את הסיפור הלא כל כך מקורי שלה :)
חברים
ElainSystem Meאני ?edyaVenusIM AL
תיאוהדסDanielle
הבלוג נפתח ב14.12.13 ッ

הוא נועד לפריקה שיתוף והבעת דעה.
סוף סוף אפשר לפרוק בלי להתבייש, ולספר את הכל 100% נכון
סוף סוף אפשר לשתף מישהו בלי שישפוט אותי
סוף סוף אפשר להביע דעה בלי לדפוק חשבון לאף אחד
אני מרגישה שאני יכולה להיות פה אני, אני האמיתית וזה נותן לי תקווה.

חתולים

28/11/2014 20:44
Rain
ג'רארד, 

אני אוהבת חתולים. 

אולי אני משוחדת, אבל היצורים האלה נראים כמו עולם ומלואו. אני מסתובבת ברחוב ורואה חתול לועס בתאווה חתיכת לחם אפרפרה ליד האשפה.
 אני נזכרת מיד בפעמים האלה שהייתי נותנת לחתול שלי לאכול כל דבר רק בגלל שהוא היה מסתכל עליי בעיניים הענקיות שלו. 
היה לי לחם ביד, הוא הריח את החתיכה הזו ועזב אותה. לא התפלאתי, לחם לא מגרה במיוחד.
 אבל לחתול ההוא לא ממש אכפת. 
ואז חשבתי על ההומלס שגר במרכז העיר של סבתא שלי, הייתי רואה אותו כל קיץ, אבל הקיץ הוא פשוט נעלם.
 היה לו שטיח מרופט, בקבוק עין גדי אחד, וקופסה המיועדת לשקלים. היה לו זקן אפרפר, קמטים ומבט עייף. הוא היה רזה יחף וחלש. ומי יודע, אולי הוא לא היה מתנגד ללחם. אבל אולי הוא היה מעדיף מנה. 
כל פעם שאני עוברת באזורים ההם, כל פעם חתול אחר מיילל בשקט, עם קול צרוד ומבט מתחנן. 
אבל אף פעם אין לי מה להביא לו, מאז שאני קטנה חונכתי לא להתקרב לאותם החתולים, אבל אפילו בשנייה של קשר עין אני מרגישה שנרקם בינינו קשר, אמנם חלש שיתפרק במהירות, אבל הוא קיים. 
הדסDanielle
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון