אני כותבת כי אני רוצה לכתוב, אבל אני בעצם מה שמניע אותי לכתוב הכי הרבה? הוא הכאב או האושר.
כרגע אני נמצאת במצב מאוזן, שמתהפך כל שנייה, ואני מודה לה' שאני במצב הזה, כי אני לא רוצה את זה כמו שזה היה בתחילת השנה, אני מסתכלת אחורה לתחילת השנה והתקופה הזו הייתה אחת התקופות המגעילות בחיי. כל כך הרבה דיכאון. כרגע אני מנצלת את מה שיש לי, ומפסיקה להיכנס לפרנויות בגלל לימודים. אני משקיעה, אני יכולה, אם אני אשקיע אני אצליח, וזהו! ככה הכל יותר טוב, הציונים לאט לאט עולים. אני לא צריכה להיכנס לתיכון של מצויינים כדי להיות מה שאני רוצה. כרגע הצרה הכי "גדולה" היא מתמטיקה. השאיפה שלי עכשיו היא שהיא תפסיק להיות בעיה.
בקטע החברתי, טוב, אני מסתדרת. אני לא מפחדת מההפסקות אבל אני כן חוששת. אני מוצאת עם מי להיות ומתפשרת, לפעמים עדיף להיות עם בנות מגעילות במקום לא להיות עם מישהי בכלל. יש כאלה שנחמדים, יש כאלה שלא נחמדים. אבל בסך הכל שוב, בהשוואה למצב הזוועתי בתחילת השנה אני במצב מצוין. גם אם אני הכי לא מתחברת, אני פשוט מקווה שהזמן יעשה את שלו.
רציתי לכתוב על יאן. כי יאן בתמונה. וואו, לא כתבתי עליו המון זמן. אני מניחה שאני לא אוהבת אותו, ואולי עמוק בפנים אני קצת שונאת אותו, על כלום בערך. אני יודעת שאם הייתה לי הזדמנות לעבור מקום בשיעורי מתמטיקה הייתי קופצת על המציאה. כל פעם שהוא מנסה להשחיל איזה משפט או משהו, אני מתחמקת מכל קשר עין ומנסה להפסיק את השיחה, אני אפילו לא יודעת למה. אני נאבקת בזה ומצליחה, אבל למה דווקא הוא? מה, כי היה לי קראש עליו? הילד השני שאני יושבת לידו כל היום סובל מהחפירות שלי, ואם מישהו מתחמק פה מקשר עין זה הוא- אבל הוא לא מתחמק מדיבורים.
המצב עם אבא סביר. יש לו כאבים, הוא לא הולך לעבודה, אבל הוא מתפקד. למרות שאנחנו לא רבים אני מרגישה את זה בא. יש מתח באוויר.
אני כבר מכירה את זה, הכל זה גלגל אחד גדול שמורכב מארבעה שלבים, ככה עוברים הימים עליי ועליו מאז המחלה, אני חושבת.
הכל בסדר ואפילו מצוין-> הכל בסדר-> מתח-> ריב
אבל עכשיו המצב שונה לא? אני לא יכולה לריב איתו, אולי הלב שלי לא כזה גדול, ואנחנו לא כאלה קרובים אבל יש לי רגשות ושכל. לפעמים אני מתעוררת ואומרת לעצמי שאני לא רוצה שהוא ימות, שאני רוצה שהוא יישאר, ומי לעזאזל אני אהיה בלי אבא שלי, אבל הרגשות האלה דועכים והדמעות חוזרות בחזרה. אני מתנהגת כמו שמישהי במצב שלי צריכה להתנהג, לנסות להראות שמחה ואהבה. אני אוהבת אותו, אני יודעת שכן, זה פשוט מתפרץ לי פעם ב.. כי האופי שלנו לא יכול להשתלב. קראתי את השילוב של שור ודגים יחד- אני לא מאמינה גדולה באסטרולוגיה, אבל זה כזה נכון, מהיום אני אאמין קצת יותר.
ו..זהו. הכל בסדר איתי, ועמוק בפנים קיימת לי שמחה :)
אז.. ביי
ריין :)
');){kind=link}