כולם לי מוכרים, כולנו מכוערים.
מביטים במראה אנחנו סוהרים,
אוהבים את הנראה, בבית הכלא חיים
הנשמות של כולנו בוערות, ניצתים בלהבות
לכולנו יש נשמות שחורות.
סליחה, חטאנו, טעינו אדוני,
מחכים לישועה, צועדים בדריכה
היום זה אני, מחר זה אתה
כמה אירוני שזה קרה בהצתה
היא ממשיכה לספור, דקות שעות ימים
כולם עוברים מביטים וממשיכים
היא רוצה לברוח, אין פה אנשים
היא רוצה לצרוח, אין כאן מקשיבים
חיפושים של שנים, לבה ננעל אט אט
פצעים שנפתחים, אך נסגרים גם לא מעט
היא נעלה את לבה, עכשיו גם את חדרה,
היא פתחה את הקופסה ואין יותר ילדה.
ריין.
אז היה לי מצב רוח לעוד שיר. אז כן אני נשמעת קצת נדושה, אבל היי, זו האמת שלי פה.
;){kind=link}