ג'רארד,
תמיד יצא לי לחשוב אותו הדבר.
סינדרלה אני לא אהיה.
היפהפייה הנרדמת אני לא אהיה.
אני לא אהיה יסמין וגם לא אריאל.
לא רפונזל ולא שלגייה,
אפילו לא כיפה אדומה.
אני לא אתקרב לזהבה וגם לא למולאן.
כולן דמויות ראשיות.
לכולן יש סיפור סוחף, קיטשי, אבל סוחף. הן חוות משהו, יש להן סיבה רשמית לקום בבוקר. אני לא מנסהה לצאת דיכאונית, באמת שלא, אני פשוט יודעת שאם החיים הם סרט אני תמיד נשארת הדמות המשנית.
אני ראט-גירל מטריפל דוג, אני פבריציו מטיטאניק.
זה לא שאין לי סיפור, לכולם יש סיפור. פשוט שלי משעמם להחריד.
יש משהו משעשע ועצוב בפוסט הזה בו זמנית. מן התקף כתיבה שיצא לי, המילים פשוט נשפכו לי מהפה.
ריין. לא היה ורוד פוקסיה, מבין?
;){kind=link}