עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

חברים
רות.תיאוהדסDanielle
הבלוג נפתח ב14.12.13 ッ

הוא נועד לפריקה שיתוף והבעת דעה.
סוף סוף אפשר לפרוק בלי להתבייש, ולספר את הכל 100% נכון
סוף סוף אפשר לשתף מישהו בלי שישפוט אותי
סוף סוף אפשר להביע דעה בלי לדפוק חשבון לאף אחד
אני מרגישה שאני יכולה להיות פה אני, אני האמיתית וזה נותן לי תקווה.

רגשות מעורבים או רגשות מעורבבים?

19/09/2014 21:33
Rain
מעורבב, סיפור, ציור, ספורט, אושר
היי ג'ורג',

עכשיו זה זמן טוב. 
היו זמנים גרועים, אתה מבין? עכשיו טוב לי. אולי כי מחר שבת ואני אוכל לישון עד מאוחר, לראות מרתונים של סדרות, קצת ללמוד (באסה), אתה יודע. 
הכל כל כך מעורבב, כל כך הרבה דברים הרגשתי, רק השבוע הזה. הרגשתי איך עצב מתגלגל לשמחה, איך מחסרת אנרגיה שבקושי מצליחה להרים את העיפרון, אני מתחילה לקפצץ בכל הבית עם רצון לבעוט בקירות. 
איך התחלתי להסתכל על אנשים אחרת. 
אותם הבנים שכל כך רציתי שייגשו אליי, אפילו שיזרקו מילה. היום פתאום המילים שלהם נראות כמו אוסף של טראש. אם אין לך משהו חכם להגיד, אז, פשוט, אל תגיד
אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה לגבי המורה שלי. כל מה שאני יודעת, זה שבא לי לבהות בו. אני פשוט לא רוצה להסיר את המבט שלי ממנו. אני אוהבת את הקול שלו, ההליכה שלו, הדברים שיוצאים לו מהפה, וזה יישמע קצת שטחי, אבל, הזיפים. הזיפים. 
אני לא אשקר, זה לא שאני משקיעה טיפה יותר בשבילו, אבל אני לא הולכת לנסות שום דבר. 
בואו נהיה ריאליסטים. אין סיבה לצאת למלחמה שמראש ההפסד צפוי.
איך בכי הופך לצחוק. 
אני לא רוצה אותו, אני פשוט רוצה אותו. 

אני עדיין מנסה להבין מה אני. כל השבוע הייתי בדאון, זה די הרס אותי. 
המכחולים והספוגים, הבלוקים, הקנבסים, צבעי האקריליק והשמן. כולם מונחים באותה פינה בחדר שלי, מחכים שמישהו כבר ייגע בהם.
דפדפות לא מסודרות מחכות שיכתבו בהן, קבצים ריקים בוורד. דברים שלא סיימתי, כי הסיפור שהתחלתי נראה לי יותר מידי שלום כיתה א'. 
אני פשוט לא רוצה להיות עוד אחת מהבנות שרושמות על סיפור אהבה, שלא נדבר על סיפורים מהסגנון של "היי קוראים לי אנג'ל ואני שטנית עם עיניים ירוקות ואני כוסית וחטובה וכולם אוהבים אותי ויש לי ריח של אפרסק!", אני רוצה לכתוב על משהו שונה, לא על ערפדים חתיכים או אנשי זאב עם קוביות, אני עדיין מחפשת. 
בזמן האחרון אני משקיעה בעצמי קצת פחות, כל הקרמים, כל המוצרים. הם תופסים מקום, ליופי. היופי של החדר. אני לא באמת טורחת להשתמש בהם, פרט לבקרים, כשהשיער שלי קופץ מכל פינה ויש לי ריח של.. טוב זו הבעיה, שאין לי ריח של כלום. והבשמים שלי כבר נמאסו עליי. 
אני גם לא ממש קוראת, ספרים הפכו להיות סיפור כיסוי, או סתם כיסוי *תרתי משמע*, הם מונחים בצד של המיטה, אבל אני לא באמת קוראת בהם. 
והריצה, טוב, ביום ראשון הליכה כי יהיה ספורט, יום שני ריצה. 

אה, כואב לי הגרון. סתם רציתי שתדע. איזה פרט שולי. 

ריין. 
שאריות של החייםהדס
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון