איפה אני, ולאן אני צריכה ללכת?

וואו, אני כל כך מזדהה.
המצב כבר מבלבל.
הכל מבולבל.
תאמיני בעצמך, אבל אל תעלי ציפיות, יש בכל אחד צדדים יפים, אבל גם מכוערים, את מסוגלת להצליח, כל עוד לא תכנעי, אל תשקרי לעצמך אבל מותר לך גם לחלום...
אבל לשאר השאלות, פשוט אין לי תשובה...
גם אני כבר מבולבלת...
<נעמה>

'מישהו' חילק את התוכן של ריין לשאלות/תשובות.

ריין שואלת/תוהה/מבולבלת, ואילו מצידו השני של המתרס 'מִישֶהוּ' שיודע 'מָשֶהוּ' משיב לריין.

ציטוט מהפוסט של ריין.

שאלה:
"כל כך הרבה אופציות, כל כך הרבה דרכים צרות. אני רוצה להתחיל להתקדם אבל אני לא יודעת לאן ללכת כדי לא ליפול?"

תשובה:
תמיד יופיעו בפני ריין יותר מאפשרות אחת ויותר מדרך חלופית אחת - תמיד מגוון של אפשרויות ודרכים צרות כנקיק סלע מעיק, מהן נתיבים בינוניים כרוחב שבילי השדות ומהן אף דרכים רחבות כגודל מסלול תעופה. לכן הנקודה החשובה אינה דווקא רוחב הדרך, אלא יותר הרצון העיקש האישי של ריין להתקדם קדימה ולעבור המטרה. כלומר מדובר בשני מרכיבים נפרדים לחלוטין.
א. ריין רוצה להתקדם = (רצון/דחף אדיר חסר פשרות...לנוע! לנוע!)
ב. ריין אינה יודעת לאן להתקדם = (אין החלטה/אין סיבה/מבוי סתום)
כלומר מצד אחד ריין רוצה לנוע רק לא יודעת את הסיבה לתנועה – במילים אחרות: אין לריין מטרה או יעד או רעיון כבִּיר כֶּדָאִי ששווה לריין להקריב עבורו מאמץ.

בגלל שאין לריין מטרה לחתור אליה אז החוסר/הוואקום הזה שואב ובולם את הרצון של ריין לנוע ולהתקדם הלאה וזו כמובן תופעה נורמאלית וטבעית לחלוטין, שהרי ברור- אם אין ולא קיימת כל מטרה מצדיקה, שמלהיבה, שמקדמת, שמעודדת, ושמושכת ומרגשת, שמרטיטה את הנימים ושעושה לריין עור ברווז - אז אין שום סיבה אמיתית ומשכנעת לתזוזה, ולכן גם אם קיים דחף חזק רצוני לנוע קדימה, עדיין תתעורר התנגדות נחרצת מצד חוסר המטרה. וזה לכשעצמו מוביל למאבק מתמשך שאין בו כל תכלית.

ג. בין היתר, ריין מביעה חשש שמא היא תמעד ותיפול.

בכדי להימנע מנפילה יש להפסיק לתָּרְגֶל את המחשבה: "נ פ י ל ה"

איך מפסיקים לחשוב על נפילה?
פשוט מקלידים במוח מילה חלופית חיובית, כמו המילה; "יציבות" או המילה; "איזון" או כל מילה חיובית אחרת שמגדירה ויוצקת תחושת "ביטחון".
לכן ריין צריכה לפעול להיפך - עליה לבחור במחשבה חיובית כמו: 'יציבות' ומצד שני לזנוח את המחשבה 'נפילה' / 'מעידה' וכיו"ב.

מטרתה של ריין היא להיות מאוזנת ויציבה ולא למעוד או ליפול חלילה. לכן היא צריכה כאמור להגדיר מחדש את הזיכרון במוח בכל הנוגע לבחירה חדשה, כלומר רק לשנות את ההגדרה / את 'הקוד' - במקום 'נפילה' להקליד "איזון" או "יציבות" ואם רוצים אפשר את שניהם גם יחד.

על מנת להצליח במשימה, יש למחוק מהמוח את ההגדרה השגויה "נפילה" ולהטמיע במקומה את הביטוי הנכון והנחוץ: "יציבות"
"הטמעה" היא פעולה החוזרת על עצמה, כמו 'מנטרה' או כמו 'תפילה'..כלומר דקלום של מילים החוזרות שוב ושוב על עצמן, בדומה לפזמון חוזר בשיר אהוב.
אחת הדרכים להטמעה יעילה וטובה היא להצמיד למילים לחן מוזיקלי אהוב והוא כבר יעשה את העבודה.
ככל שחוזרים על ההטמעה כך הזיכרון בנושא האמור, הולך ומתחדד ומאריך ימים וכמובן הופך להיות זיכרון אוטומטי שפועל על אנרגיה קיימת ולא על אנרגיה חדשה הכרוכה במאמץ יזום שאינו זמין.

המשך יבוא ...>>>

אומייגד בן אדם
ניתחו לי הרגע את הפוסט או שאני מדמיינת חח

ואין לך בלוג? אתה סתם נכנס ומגיב לאנשים?

למה סתם?