הגיהינום במסווה של מרפאת שיניים

ג'ורג' היקר,

בוא אני אספר לך משהו. כשהייתי קטנה, בערך בגיל 6-8 שיחקתי עם בלון שקיבלתי. לרגע אחד הבלון נפל על הרצפה, ואני כמובן ירדתי כדי להמשיך לשחק איתו. הרגשתי דחיפה בגב (או שאלוהיםרוח מסוימתהאוויר ממש לא אוהב אותי, או שפשוט יש לי דמיון פרוע). בום, דייט בין הפה שלי לבין הרצפה, שן שבורה, לסת נפוחה והרבה דם. לא נעים.

אחרי שנה שנתיים תיקנתי את השן, ולמרות שאני לא זוכרת דבר חוץ מכאב חד וקצר אחד, אני עדיין לא מתה על רופאי שיניים, כן, גם לא חמודים. (מסתבר שהם קיימים).

רציתי שאחי הגדול ישחק איתי בכדור בסלון (עדיין לא נגמלתי מחיבתי לדברים עגולים) אבל הוא, טוב, הוא לא היה בעניין אז הייתי צריכה לשכנע אותו בדרך אחרת. הוא אמר לי שאם אני אלך לרופא השיניים לתקן את השן (היא לא מושלמת, לא מושלמת) אז הוא יסכים לשחק איתי כמה שאני ארצה. אמא שלי כבר הציעה לי את זה, אבל אני? ברור שאמרתי לא.

בום, ניצוץ בעיניים. כמה שאני רוצה? OH YEAH BABY IT'S ON.

"אמא? אני רוצה ללכת לרופא השיניים!" היא בטח חשבה שאחי הגדול קוסם או משהו.

***

הגיע הזמן, הגיע היום. אני מסתרקת, מתלבשת, והלב שלי הולם. אלף ואחת מחשבות.

אני נכנסת למרפאה, אמא שלי ראשונה. אני רואה את הרופא. שום דבר מיוחד. האמת היא שהוא היה די חמוד, אבל זה די חולני להגיד את זה כשאת בת 13 נכון? כן, נכון. לא חמוד. לא חמוד בכלל. אהבתי את המגע החם שלו על הלסת שלי. הכי רחוק שלי.

הוא שואל כמה שאלות, אבל אני נכנסתי כבר להלם טוטאלי. אני לא מסתירה את זה.

אני מזפזת בערוצים, האם כדאי לי לבחור את הלוני טונס, אחת התכניות האהובות עליי או לעשות רושם ולראות תכנית אמריקאית של ערוץ E?

אני בוחרת בשתיהן, אני עדיין אוהבת אתכם לוני טונס.

אני לא מצליחה להתרכז בטלוויזיה, אמא שלי שוכבת בכיסא הטיפולים. הרופא מכניס לה צינור לפה.

הפה שלי נפער, הלב מכפיל את מהירותו. קולות קדיחה, ריחות התרופות הצבעים והכלים מתערבבים ויוצרים ארומה מושלמת של ריח מלחיץ. אני רוצה הביתה.

אמא שלי מסיימת את הטיפול, זה הזמן שלי.

"בואי."

אני מהססת וצועדת בלית ברירה.

אמא שלי לא הולכת לחדר ההמתנה, היא נשארת איתי, כי ביקשתי. הוא לא חמוד מספיק.

אני מביטה בה, היא אומרת לי להיות חזקה, מסמלת לי להיות עם האף למעלה. יש לי אמא פולנייה ממוצא אוקראיני. עכשיו היא תתמרמר שהמרפאה יותר מידי לבנה ושזה הורס לה את הבלונד (ברונטית). עזוב בדיחה פנימית.

הוא שואל שאלות, אני עונה, הברכיים מתחילות לרעוד.

אני פותחת את הפה ומשם זה מתחיל, יודע מה זה רנטגן? כשמכניסים לך דיסקית מפגרת בתוך הפה, סינר כבד וקר וסוגרים אותך לקבל מנת קרינה חדשה ומחודשת כאילו כל הטכנולוגיה שיש עכשיו לא מספיקה לי.

אני לא אתחיל לפרט מה היה שם, כי היה הרבה. אבל אני זוכרת שהיה לי הרבה צמר גפן בפה, צינור אחד תקועה, תחושת מרירות וקידוח כואב.

בקיצור, הגיהינום במסווה של מרפאת שיניים.

התעסקתי בתפל ולא בעיקר נכון?

ריין.