לימודים שיפוצניקים ואדם

שיתפתי אותך מספיק בייסורים שלי במהלך שנת הלימודים, שנינו יודעים כמה אני שונאת את זה. כמה אני שונאת את בית הספר, כמה אני שונאת שיעורי בית ועבודות, וכמה שמבחנים יכולים להכניס אותי ללחץ עד דמעות. אבל הפעם זה אחרת, אני די מחכה לשנת הלימודים הבאה שלי. הכל מההתחלה, זה נשמע די טוב. זה כמו לנסוע ברכב חדש, או לעבוד דירה, זה פשוט מזדמן. אחד הטיעונים שלי, הוא שאני מותשת מכל זה, אבל תאמין לי שאחרי שישה ימי חופש אני מרגישה שכל המצברים שלי לגמרי טעונים. תחשוב על זה, אם עכשיו אני מלאת אנר' ומכונה לחזור ללימודים (לא שאני לא נהנת בחופש..) תחשוב מה יהיה ב1 בספטמבר! למזלי, אחרי חצי שנה פלוס מינוס של בדידות, אני מרגישה שאני הרבה פחות תלותית, תן לי להסביר- מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד העדפתי לצלצל 'לחברותיי' כדי שאני אוכל ללכת עם מישהי ליום הראשון של בית הספר. הייתי חייבת מלווה צמודה, כי בסה"כ היום הזה ממש סוער ומרגש. הפעם אני מרגישה שאני באמת לא צריכה את זה, להפך! תן לי להגיד לך משהו, בתחילת השנה הגעתי לבית הספר עם נוי ורינת. רינת תפסה את מקומה עם ילדה אחרת ואני ונוי.. כמובן שישבנו יחד. זה היה חודש מייגע. סבלתי איתה, אבל מה יכולתי לעשות, כשאנחנו מגיעות ב-07:50? הפעם התכנון די ברור לי, אני רוצה לצאת מהבית כבר ב07:30, להיות אחת הראשונות בכיתה. את המקום? גם את זה סידרתי לעצמי, לאחר ניסיון של ישיבה מקדימה, מה שתופס הרבה תשומת לב (בכיתה) וישיבה מאחורה, מה שהרבה יותר טוב לי (בהקבצות) הבנתי שלמרות בעיות הריכוז שלי, מאחורה זה לגמרי המקום בשבילי. אז נכון, לא בצד, אבל מאחורה. הקטע עם החברות לא נורא, אני לא אצטרך להסתובב בחוסר מעש בבית הספר, כי גם ככה כולם רגילים לראות אותי עם ספר. זה די צפוי מה 70% מהנכנסים יגידו כשהם יראו אותי, אבל למי פאקינג אכפת? נכון נכון, זה מורט לשנינו את העצבים אבל זה מה יש. 

הקטע הזה שזו הולכת להיות השנה האחרונה שלי? זה גם רע וגם טוב, אבל בעיקר רע. אין לי כושר הסתגלות מדהים, אני אף פעם לא הייתי במסגרת אחרת! אני בטוחה שהימים הראשונים בתיכון הולכים להיות הימים המביכים ביותר בהיסטוריה של חיי. גם כל הקטע הזה של התיכון למחוננים, אני ממש רוצה ללכת לשם, אבל האמת היא שהוא עושה לי עיניים כי הוא ממש קרוב לבית שלי (טוב, חצי שעה הליכה זה.. בסדר?) וגם כי זה התיכון הטוב היחידי שנשאר בעיר, שאר התיכון הם ברובם של ערסים ופרחות, שאין לי שום דבר נגדם. מסתבר שלהם יש משהו נגדי. התיכון למחוננים הוא פשוט התיכון שתמיד דמיינתי אותו שם, ואם אני לא אתקבל לשם, אני כבר רואה את זה; 

שובר לבבות, כמה שאני לא רוצה את זה, ואילו;

כן, זה נשמע הרבה יותר טוב. יהיה לי מורה פרטי חדש כבר ביום שני, הקודמת הייתה די נחמדה אבל יותר חברה מאשר מורה. הרבה זמן מהשיעור היה מתקזז על שיחות שלנו, והיא לא נתנה לי הרבה תשומת לב בקטע של המתמטיקה.. להתחיל ללמוד כבר מעכשיו נראה לי מצוין, נכון, זה יהרוס את תקן החופש הגדול אבל אני לא רוצה למצוא את עצמי בתחילת השנה, לא יודעת איך פותרים משוואה. חוץ מהקטע הזה יש שיפוץ בבית שלי, שיתחיל ממחר. מצד שני זה טוב כי הולכת להיות לי אמבטיה חדשה. מצד שני זה רע, כי למי יש כוח לשיפוצניקים שמסתובבים לי פה רוב שעות היום, אבל זה יתמרץ אותי לצאת להליכה, אז לא נורא. בנושא אחר, אדם עדיין לא עונה לי, אני באמת לא מבינה מה הקטע שלו, חסר לו בורג או משהו? הוא זה שרצה לדבר!