באמת נמאס לי מההתנהגות של אמא שלי, ז"א מאז שאחי פה היא מתנהגת אליי כאילו אני סמרטוט. להבדיל משנים קודמות אני לא באמת מקנאה באחי אבל היחס הזה עושה לי עצבים. אני לא מבקשת שתקני לי אייפון 5, יאכטה ומלתחה חדשה אני רק מבקשת שכשאני רוצה לשאול אותה שאלה היא לא תתנהג כאילו היא עייפה מותשת ומעוצבנת, הייתי מאמינה לזה אבל אם אחי שואל שאלה אז היא הכי בסדר בעולם. בזמן האחרון אני והיא בכלל לא "בסדר" פרט לדקות הקטנות ביום, אני מרגישה כמו מטרד אבל קצת קשה לשמור מרחק מהאישה ששהיתי אצלה תשעה חודשים. לפעמים היא מתנהגת גם לאבא שלי ככה,ולמרות שאני נוטה להיות אנוכית גם זה מעצבן אותי, המבטים שהיא מעבירה עם אחי אם אני אומרת משהו שלא נראה לה, קדימה, תתנהגי בעוד ילדותיות, רוצה גם להעביר פתקים? כן כן אני יודעת אני צריכה להיות אסירת תודה על זה שבכלל יש לי אמא שלא מכה אותי או מקללת אותי, זהו סיימנו עם רגשות האשמה והאגואיזם? בנושא אחר, בלי קשר לאחי הגדול היא לא תמיד שם בשבילי, לפעמים אני צריכה להתייעץ איתה, כבת אל אמא אבל רוב התשובות שלה, טוב, לא נקרא לזה תשובות. אני מבינה שקשה לה, ושהמצב לא מזהיר, ושאני לא יודעת הכל, אבל גם לי קשה! זה לא אומר שאני מוציאה את זה עליה,אבל זה די קל. אני לא מאמינה שאני יורדת לרמה של לריב עם עצמי, אבל זה הכי מזדמן לא? הרי אחרי הקדשה של חצי דקת מחשבה אני קולטת שהיא די דומה לי, הרי אם מישהי מהכיתה שלי משגעת לי את השכל גם אני מנסה לסלק אותה, ויש מצב שאני משגעת לה את השכל. אבל הנה ההבדל הקטן שכבר ציינו- *אני הבת שלה*. נו טוב, נסלח לאמא. אני פשוט אנסה לשמור מרחק. להיות שם, אבל לא להיות מטרד קטן. למרות שזה עדיין הכל. הכל. האינטואיציות, המבטים, תנועות הידיים, לא רק הדברים שיוצאים לה מהפה. לא אותם הדיבורים חסרי המשמעות ובעלי המשמעות. *אה כן, והקטע עם WORD גרוע. כל האותיות מתחברות לי, אבל תיקנתי את זה. נראה מה אני אעשה. אה ועוד משהו לא קשור, הדפקט הזה ושמו אדם לא עונה לי.
אוהבת, ריין.
;){kind=link}