עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

חברים
רות.תיאוהדסDanielle
הבלוג נפתח ב14.12.13 ッ

הוא נועד לפריקה שיתוף והבעת דעה.
סוף סוף אפשר לפרוק בלי להתבייש, ולספר את הכל 100% נכון
סוף סוף אפשר לשתף מישהו בלי שישפוט אותי
סוף סוף אפשר להביע דעה בלי לדפוק חשבון לאף אחד
אני מרגישה שאני יכולה להיות פה אני, אני האמיתית וזה נותן לי תקווה.

ערב

08/05/2014 23:05
Rain
אוכל, דיאטה, דימוי עצמי
יומני היקר, משום מה הערב הזה בלט לי. 

סגרתי את הלפטופ והרגשתי שאני צריכה מקלחת, הרגשתי את ההרגשה המגעילה הזו של כל ערב. הלכתי לחדרי ופרעתי את שיערי שהיה קלוע בצמה נמוכה שנהרסה כבר מלפני כמה שעות. לא הופתעתי לראות עד כמה שיערי נפוח, אני רגילה לזה, אבל אם מישהו אחר היה רואה? לא הייתי מתפלא אם שתי זוגות עיניים היו נעוצות בי. לקחתי את כותנת הלילה שלי, את צרור הגומיות השחורות והדקיקות שלי שהתחברו יחד כמו דבק, ואת הגומייה הבודדה שהייתה אמורה לסיים את הצמה הארוכה שלי. נכנסתי למקלחת ונתתי למים החמים לשטוף את גופי, נתתי לו להפוך את שיערי הנפוח לשיער דקיק והרבה פחות 'מתלהב' ממה שהיה קודם. הפסקתי את זרם המים והוצאתי את השמפו שהיה אמור להיות גם מרכך והתחלתי לחפוף. בהתחלה חפפתי בצד הימני, לאחר מכן האמצעי, ורק אז השמאלי של הראש. לקחתי את הנוזל ושפכתי עוד טיפה על שאר השיער. תליתי את הברז למעלה, כך שישטוף את שיערי בלי שאצטרך להחזיקו. עצמתי את עיניי, והתחלתי לחשוב. מהר מאוד המחשבות שלי זרמו לפה, לבלוגר. הגעתי למצב של דין וחשבון, אני חייבת דין וחשבון לנוי. היא יודעת, היא הבינה שאני זו ריין ועכשיו אני צריכה לתת לה הוכחה חותכת שזו לא אני. אני מנסה לשכנע אותה שאני לא משקרת, כי אם הייתי משקרת כל המילים היו נבלעות לי בבת אחת והסומק הטבעי שבלחיים שלי היה מתפשט לכל מקום אפשרי בפנים שלי, מה שדרך אגב נכון. אבל עם הריב היה אמתי, הייתי מפסידה. לא הייתי מצליחה לשכנע אותה. לפעמים אני רוצה לשנות פרטים בבלוג הזה, להסוות אותם.. אבל אני רוצה שזה יהיה המקום האמיתי שלי, בלי טיפה של שקר, גם לא שקר לבן. פתאום המחשבה נעצרה, השיער שלי נקי, הגיע הזמן לעבור לסבון הגוף. לפני זה הרגשתי את מה שהרגשתי היום. רציתי להקיא. לא הייתה לי בחילה כמו שרוצים להקיא, אבל הרגשתי כאילו אני רוצה להקיא את העצב שרובץ על הלב שלי, כאילו הוא כבר התעייף ממני ומוכן לרדת עמוק בביוב. לא היו לי המון אפשרויות. היה לי את תחליב הרחצה של הוואי, עם חלב שקדים, וניחוח קליל ונעים, והיה לי עוד סבון נוזלי של חברה אחרת, בצבע וורוד וריח וורוד. העדפתי את הוואי אבל לא נשאר המון בבקבוק  ההוא. אני אשאיר אותו לפעם אחרת. שמתי מעט מן הנוזל על הספוג הרך שתמיד היה נוקשה בשבילי כילדה. אפילו הספוג הזה ידע להכאיב לי? לגעת בנקודות הרגישות? להפיק צמרמורות ברגליים? הסבון נשטף מהר, אבל לא רציתי להתנתק מזרם המים שזרם, כמעט כמו גשם, על גופי. הוא זרם בעקבות היד שלי ודמיינתי לרגע שהמים שנזרמים מן היד היו דם, קצת חולני אבל זה הפך את המחזה ליותר מעניין. הפסקתי את המים לאחר כמה דקות, ווילון המקלחת נשאר סגור. לקחתי את המגבת הוורודה והבהירה מאוד שלי, וורודה-לבנה, וסחטתי את שיערי הרטוב. עטפתי את השיער במגבת הוורודה, וניגשתי לקחת את המגבת הכתומה, שהייתה עוד יותר לבנה. שמתי אותה סביב גופי, ייבשתי אותו והחזרתי אותה למתלה. שמתי מעט קרם גוף, חמאת גוף, בסגנון מרושל אך מספק והרגשתי איך הריח המרענן חוזר אליי. התלבטתי איזה דאודורנט לשים, היה ברשותי את ספריי ספיד סטיק וספריי FA. חשבתי כמה שניות והושטתי את ידי לעבר FA, ואז הבנתי שלא נשאר דבר מן הספריי. באי רצון השתמשתי בספיד סטיק. הסטתי את הווילון והרגשתי איך האוויר הקר תפס אותי, מזלי היא שאת רוב עניין עשיתי. התלבשתי, צחצחתי שיניים ויצאתי לחדרי כדי להסתרק. עשיתי קוקו מרושל והלכתי לאכול את ארוחת הערב. רגע לפניי שהגעתי למטבח נזכרתי איזה חזירה הייתה היום. והייתי. אמרתי לעצמי שזה לא הולך לקרות עוד, כן בטח. הכנתי לעצמי שוקו ופתחתי את קופסת הבורקסים שכללה שני ברוקסים עם גבינה ושני בורקסים עם תפו"א, הפייבוריט שלי. השוקו היה מוכן. לקחתי ממנו לגימה והושטתי את היד לבורקס תפו"א. הוא היה שם, הוא כמעט נגע בשפה שלי, ואז נזכרתי, במעורפל, לא זוכרת מאיפה שבורקס זה "אסון" משמין מאוד. למשך כמה שניות הייתה מלחמה בתת מודע שלי. "כן לאכול!" "לא לאכול!" "כן!" "לא!" "כן!" "לא!" הלא ניצח. מאית שנייה לאחר שהבורקס נגע בשפתי הוא חזר לקופסה. לקחתי לגימה שנייה מהשוקו וגם אותו דחיתי, מחר אני אשתה אותו. זה מספיק להיום. 

וזה היה הערב שלי, שמשום מה רציתי לספר לך. רואה? זה חשוב שתהיה שם לצידי ;-) כן.. זה בטח לא מעניין לשמוע על ילדה שמתלבטת איזה דאודורנט להשתמש בו, 'ולאכול, או לא לאכול?' את הבורקס.. כן זה די שטחי. אבל אני פשוט אוהבת לספר לך הכל, הכל!! 
אוהבת, ריין. 
הדסעמית
הדס
09/05/2014 13:08
אהבתי את האמת שלך, תמשיכי !
Rain
09/05/2014 14:52
אה תודה חח
בהתחלה לא הבנתי למה את מתכוונת
SNOW
10/05/2014 13:22
הכתיבה שלך מרשימה.
יש לך כישרון אמיתי.
ישר כוח :-)
נ.ב,אשמח אם תקראי את הפרק הראשון בסיפור שלי.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון