עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

ילדונת טיפוסית בת 17, שחוזרת לפה מידי פעם כדי לספר את הסיפור הלא כל כך מקורי שלה :)
חברים
ElainSystem Meאני ?edyaVenusIM AL
תיאוהדסDanielle
הבלוג נפתח ב14.12.13 ッ

הוא נועד לפריקה שיתוף והבעת דעה.
סוף סוף אפשר לפרוק בלי להתבייש, ולספר את הכל 100% נכון
סוף סוף אפשר לשתף מישהו בלי שישפוט אותי
סוף סוף אפשר להביע דעה בלי לדפוק חשבון לאף אחד
אני מרגישה שאני יכולה להיות פה אני, אני האמיתית וזה נותן לי תקווה.
היא לא אני
28/09/2019 01:04
Rain
אהבתי אותך כל כך חזק, 
שכבר שכחתי ממזמן איך זה להרגיש לאהוב אחרים
בעצם- אני עוד עדיין אוהבת
אני אוהבת את המגע הרך שלך על הגוף שלי
וגם את המגע הפחות רך
את הרגעים היפים שחלקנו
את החורף ואת הקיץ ואת יום השנה
אני אוהבת גם את הרגעים הקשים
כשבכיתי לך וחיבקת אותי חזק
כשבכית לי וניגבתי לך את הדמעות
כשעטפת אותי בשמיכה וצפית בתשדירי כדורסל חוזרים ואני כבר הייתי בחלום השביעי
אהבתי את הכל ולנצח אוהב
אבל אני לא יכולה לבכות יותר, אני לא יכולה לכאוב
אז החלטתי שעדיף שנסיים את זה ככה, לפני שידרדר. לא הבנת בעצמך שזה כבר נגמר?
רק תזכור מה שאני אומרת לך, בשביל האהבות שיבואו
אל תתנהג לבחורה ככה אף פעם יותר, בסדר?
כי אם יש לה ולו מעט כבוד עצמי היא לעולם לא תישאר
2 תגובות
נאור
28/03/2019 21:16
Rain
לפני שנה בערך,הכרתי ידיד דרך חברה טובה- קראו לו נאור
מהרגע שהכרנו לא לקח זמן עד שנהיינו אחד בתחת של השני עשרים וארבע שבע. 
הוא הפך אותי לבת בית בביתו ואני הפכתי אותו לבן בית בליבי.
היה לו דאודורנט של פאקו רבאן, הריח המתוק שלו נדבק לי לנחיריים ומאז אותה תקופה בכל יום שהייתי רואה את נאור ומברכת אותו בחיבוק הייתי מריחה את זה שוב.
פעם אחת אני ונאור ישבנו מתחת לבית שלי עד השעות הקטנות, הוא נתן לי את הג'קט שלו ועליתי איתו לדירה- לא רציתי להסירו כשהלכתי לישון. רציתי להתכרבל איתו בגופי העירום, להסניף את הריח המוכר ולחשוב על נאור. לרגע יכולתי להישבע שאולי אני מתאהבת בו.
שיתפתי את נאור באהבה שלי לריח המוכר כשישבנו בחדרו והקשבנו למוזיקה- הוא הושיט את ידו לבקבוק והכניס אותו לתוך התיק שלי. "קחי מתנה" הוא אמר וצחקק.  
עברו כמה חודשים ואוהד (החבר הנוכחי) נכנס לחיי. נאור נכנס למשבצת הידיד ותו לא, ואני הייתי בסדר עם זה. הוא פחות.
אומנם אני ואוהד עוד לא היינו לגמרי זוג אבל נאור הרגיש שמישהו חדש נכנס לחיי למרות שלא שיתפתי בפרטים- ידעתי שהוא לא נהנה לשמוע על הדייטים שלנו אז שמרתי את החוויות שלי לעצמי.
הקשר עם נאור נותק כשהבהרתי לו בפעם האחרונה שזה לא הולך לקרות.
במציאות הוא ניסה לנשק אותי המון פעמים, לחכות לטיימינג הנכון, לנסות למשוך אותי אליו ולהגיד שלעולם לא יוותר עליי. הייתי מגלגלת עיניים וצוחקת במבוכה- ובלי לשים לב נתתי לו המון תקווה.
הוא נשאר אצלי איזה יום אחד מהערב עד הזריחה, ליוויתי אותו למעלית כשהיה צריך לחזור הביתה, חיבקתי אותו למשך כמה זמן והרגשתי את פעימות הלב שלו דופקות בקצב מטורף. ידעתי שזה כבר לא משחק תמים של טיזינג בין ידידים. 
למרות שראה את האני האמיתי שלי, שלא ניסיתי להסתיר, בלי פן או איפור, בגדים מביכים או חוסר בטיפוח בסיסי. הוא עדיין רצה אותי וזה גרם לי להרגיש כל כך רע שאני לא רציתי אותו. 
כן שרר בינינו סוג של מתח מיני אבל עמוק בפנים ידעתי שלא נלך בתור זוג ולמרות הכל לא ככה אני רואה אותו. 
דיברנו בוואצפ כמה חודשים אחרי והבנתי שאני צריכה לסגור את זה. אמרתי לו דוגרי בלי כל צחוק שזה בחיים לא יקרה ושאני עם אוהד עכשיו, נאור התעצבן ובצדק, לעולם לא התכוונתי לפגוע בו אבל כן לא הייתי ברורה איתו- ולמדתי מזה המון להמשך החיים. אי אפשר לצפות שרגשות של אנשים יעלמו סתם ככה לפי הנוחיות שלנו, צריך להיזהר מלהשלות אנשים שיקרים לנו ולא לדלג על דברים חשובים כשלא נעים להגיד אותם בקול.
נאור החליט שהוא מעדיף שלא נדבר יותר והסיפור נסגר- מאז לא ראיתי אותו פעם אחת למרות שאנחנו גרים באותה השכונה, וכל החברים שלו גרים בבניינים שקרובים אליי. לפעמים אני מקווה פשוט להיתקל בו במקרה כדי לשאול לשלומו. 
נאור היה חלק יפה מחיי, הוא הוציא אותי מדיכאון שהייתי שרויה בו. בתקופה שהכרתי אותו הכרתי גם את האהבה שלי. זה היה חלק קיצי וחסר דאגות עם עליות ומורדות, גיטרות ורודות ונעלי ואנס בורדו-שחורות. אולי בגלל זה לפעמים אני מוציאה את הג'קט שהביא לי מהארון, מתיזה עליו מעט פאקו רבאן, מתכסה והולכת לישון. 

5 תגובות
כותרת
23/03/2019 15:58
Rain
מרגישה עייפה במיוחד לאחרונה
יש לי אלף ואחד דברים לעשות ואין לי כוח לאף אחד מהם
אני קמה בבוקר ומתה להישאר כל היום במיטה
בלי לזוז, בלי לחשוב או לדבר
מרגישה קצת לבד
מתה שזה ייגמר אבל גם מפחדת שזה ישאר ככה תמיד
0 תגובות
מאושרת
17/02/2019 17:34
Rain
משקה את העציצים לבד בבית, 
עם משפך ביד אחת וסיגריה בשנייה
שרה בקולי קולות כאילו השכנים לא שומעים את הקול הצרוד שלי מנסה לחקות את אקסל רוז בימיו היותר טובים
ושוכחת מהכל
שוכחת משדים
בדיוק כמו שאני שוכחת מהם כשאני איתך
משקה את העציצים ושרה
כאילו אתמול לא ישבתי על הרצפה של הסלון ב3 בלילה עם הבל אלכוהול זול בפה
וחשבתי על כל הדברים שאני לא מעזה לחשוב עליהם כשאני לבד או ביחד
אותה הרגשה מאלחשת של אושר מזויף, 
כי כל עוד אני משקה את העציצים ושרה אני לא זוכרת, והכל כל כך מעורפל
רק ברגעים האלה אני מרשה לעצמי להיות שמחה ומאושרת

3 תגובות
מקווה שיום אחד גם אני אמצא לי בית
13/02/2019 21:54
Rain
אני מרגישה שאין לי מקום לחזור אליו
וזה דבר אנוכי מצידי לומר, אנוכי מאוד
כי יש אנשים שבאמת אין להם מקום לחזור אליו, שאין להם כלום
ובכל זאת הם נהנים מהדברים הקטנים בחיים, בחוסר ידיעה מוחלטת- בלי לחשוב על העתיד או העבר. פשוט לחיות
ובכל זאת, יש לי בית. בית יפהפה, בית בסדר, יש לי בית
יש לי פריווילגיה
לא הבית המרשים ביותר- אבל זה כבר עניין של מותרות. ואני לא בחורה של מותרות. אני בחורה של שוקולד זול,
של סיבוב בטופטן,
יש לי תיק מדהים של גוצ'י אבל הסוד שלי הוא שהוא בעצם לא עלה יותר מ10 שקלים במפעל זיופים בסין.
אני לא דורשת יותר מידי, אבל בית
כי מה זה בית? זה סה"כ חלב מים וסוכר
זאת אומרת, גג רעפים וקירות.
ויש לי את כל זה ואפילו מעבר. 
אבל מה כל הרעפים, והקירות, ואפילו הפרקטים שווים אם הגוף נינוח אבל הנפש לא. 
אני לא רוצה לחזור, 
ועייפתי מלהסביר גם למה. גם אם לבית הזה היו ימים יותר גרועים
אבל עדיין- זה כבר לא תקין, והגיע הזמן שמישהו יגיד את זה בקול
או בכתיבה
או אני
קצת מקווה שבשנה הבאה, כשאתגייס, אני אהיה בבסיס סגור. כמו שאני מכירה את עצמי אם בסוף זה יהיה העניין, כנראה שאקלל את עצמי באיזושהי נקודה על האיחול העצמי הזה- אבל עמוק בפנים אני אדע שזה לטובתי האישית. 
אני רוצה לצאת מפה
לאנשים בעולם המערבי יש פריווילגיות מפה ועד להודעה חדשה. 
אבל אני מרגישה שפריווילגיה אחת אין לנו- להודות בעובדה שהרע הוא פשוט לפעמים לא טוב. 

1 תגובות
את הטוב
12/02/2019 21:24
Rain
כשאתה אוהב מישהו הוא נראה לך יפה.
גם אם הוא לא, הוא נראה לך ממוצע עד יום אחד שאתם יושבים יחד ומדברים, או שהוא בדיוק רואה סדרה ואתה מביט בו ונופל לך האסימון שאתה יושב ליד האדם הכי יפה בעולם.
וזה לא שאתה עיוור, אתה מודע לחסרונות. תמיד היית מודע להם. אבל הכל נהייה קטן ברגע אחד, ואתה מבין שיש אנשים שהם אנשים ויש אנשים שגורמים ללב שלך לרצות להיקרע מהחזה.
ואתה יושב ליד הבן אדם הזה.
ואתה אוהב אותו כל כך, ומעריך את עצם הקיום שלו בצורה שהיא כמעט מתוקה עד בחילה שאין לך מה לעשות עם זה. שום מגע שבעולם לא יוכל להראות את מה שקורה מבפנים. את התפרצות ההורמונים המשוגעת והמחשבות שרצות בראש כל כך חזק וכל כך מהר. 
כשאתה אוהב מישהו הוא נראה לך יפה
גם אם אחרים לא חושבים ככה, זה לא באמת משנה
זה לא משנה אם אחרים חושבים שאנחנו או האהבה שלנו לא יפה או לא כנה
תלותית או מסובכת
לא יציבה
מזיקה
לא אכפת לי איך זה נראה מהצד, העיקר שאני חושבת שאהבה שלנו יפה. 

4 תגובות
מילים
02/02/2019 20:01
Rain
אני ואתה, אנחנו לא טובים במילים
בגלל זה אני יודעת שאנחנו ממעיטים בשיחות טלפון, בכינויים דביקים
כותבים אחד לשני בלי סוף אבל משהו מעט מת קורה כשאין ברירה ואני מתקשרת כי אתה חייב להמשיך לנהוג
כשאנחנו מתראים אפשר לוותר על המלל ולהראות אהבה בליטוף או נשיקה אבל בכל השאר נראה שאנחנו הולכים לאיבוד ואני תמיד בוחרת בשתיקה
מזל שאפשר פשוט להסתכל בעיניים ותבין כבר הכל לבד
אני מודה שזה לא רק איתך, אני פשוט מסתבכת
יוצאים לי המון משפטים ואני כבר לא בטוחה האם אני באמת צריכה להגיד אותם
אם זו שוב המסכה, או קיא של מלל, או רצון להיראות מישהי שאני לא 
כי בלתי אפשרי פשוט להישאר אני, זה לא
זה לא אתה, זו אני
זה הקיא של מילים
לא יודעת איך מחזירים
אחורנית, לפני שהתחלתי לדבר
לפני שהתחלתי לפטפט, כבר לא זוכרת מה אמרתי
מקווה שתסלח לי 

3 תגובות
מחכה
01/02/2019 20:59
Rain
לאחרונה זה מרגיש לי כאילו אני לא עושה כלום חוץ מלחכות למשהו טוב יותר שיקרה
אני לא אחת שאוהבת להתלונן, אני רוצה להוכיר תודה כי אני בחורה עם פריווילגיות מהעולם המערבי,
בייסיק וויט גירל לכל דבר- רק שאני לא. ואני לא אומרת את זה בקול כי זה נשמע לי יהיר ומתנשא. 
כי אני יודעת איך אני ניראת מהצד, ואני יודעת גם איך אני ניראת כשאני אומרת שאני שונה ובאמת ובתמים חושבת שמשהו דפוק אצלי מהשורש. כזאת שונה ומיוחדת. 
אבל אני אגיד את זה בכל זאת, 
כי החור הקטן הזה בבלוגר זה החור היחיד בעולם שבו אני מרגישה בטוחה להגיד דברים שהם רק נשמעים מתיימרים אבל הם בעצם לא. (או שכן, מי יודע. אולי אחרי הכל זאת רק תקופה ואני באמת סתם עוד בייסיק וויט גירל)
זאת לא הפואנטה. מה הפואנטה?
שלא בא לי, שלא טוב לי
הנה, אני אומרת את זה. 
יש לי נקודות אור קטנות בחיים, כמו האהבה שלי, והספורט, והכתיבה, והסדר
אבל חוץ מזה הכל מרגיש כאילו הוא מתפרק. הסתבכתי יותר מידי, בא לי מההתחלה.
ואני בפוזיציה ממש טובה לרצות מההתחלה- כי אני עוד מעט מתחילה מחדש. מסיימת בית ספר ולפני שאני אשים לב אני אתגייס. 
אז אני לא בעיה לחכות, אין לי בעיה לסבול בשקט ולהכיר בעובדה שאני סתם, והכל יהיה בסדר בסוף אם אבלע את הרוק.
אבל כן יש לי בעיה אם זאת לא רק תקופה. אם אני באמת עד כדי כך מקולקלת. אם אני לא אצליח לתקן את עצמי ודברים והכל ישאר אותו דבר.
אם כן, אז אני לא רואה שום פואנטה לחכות

We all spend a little while going down the rabbit hole
3 תגובות
מוותרת
23/01/2019 22:20
Rain
החלטתי שאולי הגיע הזמן לוותר. לשחרר
אחרי שאני לא מפסיקה להילחם במה ומי אני מרגישה שהדרך היחידה שלי לשמור על השפיות שלי זה להרים את הראש מעל פני המים, ולקבל את העובדה שלפעמים דברים בחיים,
הם בכנות, בהכי פשטות ואמיתיות שיש- הם חרא. הם נוראיים. יש פה המון סירחון בחיים האלה.

נאמר מילדה שמנסה למצוא את הטוב בכל מצב,
ילדה שניסתה כל כך חזק וכל כך הרבה עד שבסוף חוסר השלמות בהתהוותו דפק לה את השכל לגמרי.
הכל הפך לסמטוחה אחת גדולה של כישלון ודמעות ובשבוע האחרון פשוט ייחלתי למות.
לא בקטע אובדני,
לא בקטע של שמישהו יתקשר לער"ן או ינסה להפשיט לי את השרוולים.
פשוט בקטע כנה כזה ומגעיל, של וואלה נמאס לי להעמיד פנים שאני פקעת לחץ מפוצצת בסרוטונין

לא הכל מושלם ויפה
לפעמים פשוט בא לך למות, ולפעמים בא לך פשוט להוריד מעצמך את הלחץ והעול.
וזה בסדר שדברים לא יתחוללו כמתוכנן,
זה בסדר שלא תסיים בקו הסיום שתיכננת לעצמך
זה בסדר לא להיות כמו כולם
מה לעשות שחלקנו נולדנו קצת דפוקים- כמה אפשר לנסות לזייף ולחבר מה שתמיד יהיה שבור?
כמה אפשר לשקר ולסלף את החיים שלך כדי שישמעו רגילים ובסדר כשהם לא רגילים והם לא בסדר
הם פשוט לא בנאליים בצורה שלילית. לא מיוחדת, לא שונה, לא פוזאיסטית.
בנאליות זה טוב, הלוואי שהייתי מקבלת קצת בנאליות בימים האחרונים

זה בסדר שאתה לא הופך לבן אדם שתכננת להיות, או מסיים את תקופת התיכון בדיוק כמו שהתחלת
לפעמים דברים הם פשוט סירחון,
ולפעמים פשוט צריך לדעת שמותר לרצות קצת למות, ומותר לעשות קצת שינויים ולקבל את כל הגועל הזה שיש במתנת החיים ולוותר
אז אני שומעת בעצה של עצמי (מה שלא קורה הרבה)
ומרשה לעצמי לוותר.
לא להיות כמו כולם
לקבל את העובדה שבסופו של יום החרא שלי הוא שלי ואני היחידה שתישאר להתמודד איתו
2 תגובות
מה שחסר לי
18/10/2018 01:21
Rain
המעבר החד הזה,
בין מערכת יחסים למערכת יחסים
בין קטע לקטע
קפיצות בין א' לב' לג'
איפה שהוא באמצע י"א זה התחיל ומאז אני לא זוכרת הפוגה
כבר שכחתי איך זה להיות לבד, רק אני עם עצמי ולא ביחד
אפילו חברות שלי כבר לא עוקבות, אני גם לא מצפה מהן 
כל כך הרבה משתנה עד שאני טורחת לעדכן את חלקן
ברגע שזה נקטע עם אחד מהם אני תמיד יודעת שאני צריכה למצוא נחמה אצל אחר
ואני לא מחכה הרבה זמן,
כי ברגעים שבין לבין
אני נופלת
וזה עצוב שאני צריכה גבר בשביל להרגיש שאני שווה משהו, אבל זה נכון
כל כך מעט בטחון עצמי והמון בדידות
זה כבר חלק מההגדרה העצמית שלי
ממי שאני
אני אורגינל מרגישה שאני כלום ואין לי שום דבר לספר אם אין לי בן זוג או לפחות איזה קטע
כי אני באמת כלום
ורואים את זה גם לפי הבלוג
באיזושהי נקודה כבר לא כתבתי על כלום חוץ מגברים.
וגם שניסיתי זה היה כפוי, ורק רציתי לחזור חזרה
מעין מצוקה כזאת שאין מי שיהווה את הדבר המנחם הזה בשבילי,
וזה כבר לא משנה לי מי זה, העיקר שיהיה, כי גם ככה אף אחד לא משתווה לדין
רציתי לכתוב לפני כמה ימים פה בבלוג על זה שאני מתחילה דרך חדשה ושבאמת באמת הפעם אהיה קצת לבד
אבל דברים צפו ועכשיו אני חושבת שאני די מתקדמת לכיוון מערכת יחסים חדשה
זה יכול להיות חיובי אבל כנראה קטסטרופלי. 
הוא מהשכבה
הוא מתוק
לא מהאלה שחשבתי שאי פעם ישימו על אחת כמוני
מקווה שימלא לי את החסר

2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 25 26 הבא »
חיפוש
ארכיון