עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

ילדונת טיפוסית בת 17, שחוזרת לפה מידי פעם כדי לספר את הסיפור הלא כל כך מקורי שלה :)
חברים
System Meאני ?edyasunshineIM ALתיאו
הדסDanielle
הבלוג נפתח ב14.12.13 ッ

הוא נועד לפריקה שיתוף והבעת דעה.
סוף סוף אפשר לפרוק בלי להתבייש, ולספר את הכל 100% נכון
סוף סוף אפשר לשתף מישהו בלי שישפוט אותי
סוף סוף אפשר להביע דעה בלי לדפוק חשבון לאף אחד
אני מרגישה שאני יכולה להיות פה אני, אני האמיתית וזה נותן לי תקווה.
מה שחסר לי
18/10/2018 01:21
Rain
המעבר החד הזה,
בין מערכת יחסים למערכת יחסים
בין קטע לקטע
קפיצות בין א' לב' לג'
איפה שהוא באמצע י"א זה התחיל ומאז אני לא זוכרת הפוגה
כבר שכחתי איך זה להיות לבד, רק אני עם עצמי ולא ביחד
אפילו חברות שלי כבר לא עוקבות, אני גם לא מצפה מהן 
כל כך הרבה משתנה עד שאני טורחת לעדכן את חלקן
ברגע שזה נקטע עם אחד מהם אני תמיד יודעת שאני צריכה למצוא נחמה אצל אחר
ואני לא מחכה הרבה זמן,
כי ברגעים שבין לבין
אני נופלת
וזה עצוב שאני צריכה גבר בשביל להרגיש שאני שווה משהו, אבל זה נכון
כל כך מעט בטחון עצמי והמון בדידות
זה כבר חלק מההגדרה העצמית שלי
ממי שאני
אני אורגינל מרגישה שאני כלום ואין לי שום דבר לספר אם אין לי בן זוג או לפחות איזה קטע
כי אני באמת כלום
ורואים את זה גם לפי הבלוג
באיזושהי נקודה כבר לא כתבתי על כלום חוץ מגברים.
וגם שניסיתי זה היה כפוי, ורק רציתי לחזור חזרה
מעין מצוקה כזאת שאין מי שיהווה את הדבר המנחם הזה בשבילי,
וזה כבר לא משנה לי מי זה, העיקר שיהיה, כי גם ככה אף אחד לא משתווה לדין
רציתי לכתוב לפני כמה ימים פה בבלוג על זה שאני מתחילה דרך חדשה ושבאמת באמת הפעם אהיה קצת לבד
אבל דברים צפו ועכשיו אני חושבת שאני די מתקדמת לכיוון מערכת יחסים חדשה
זה יכול להיות חיובי אבל כנראה קטסטרופלי. 
הוא מהשכבה
הוא מתוק
לא מהאלה שחשבתי שאי פעם ישימו על אחת כמוני
מקווה שימלא לי את החסר

2 תגובות
אני לא יודעת
15/09/2018 02:02
Rain
מרגישה קצת מדוכאת לאחרונה
שישי בערב וכולם יוצאים ואני טובעת בדמעות של עצמי, לא מצליחה להבין למה אני בוכה. מתחבאת בתוך החדר שלי ולא מצליחה להתחמק מהמחשבות
של מה שאין לי, מה שאיבדתי ומה שאצטרך לאבד כי אני מרגישה שאני לא יכולה להרשות לעצמי כלום
אני כל כך רוצה לסיים את השנה הזאת ולהתקדם הלאה, כי נמאס לי, נמאס
אני רוצה חדש
אבל תוהה אם גם בחדש אני אשאר אותה ריין הישנה
כל מה שאני יודעת הוא שכואב לי והכל מתערב ומגעיל ואני שונאת את עצמי טיפה יותר מבדרך כלל
1 תגובות
קצת שיגעון לילי
12/09/2018 01:42
Rain
מכירים את זה שמשהו כל כך יפה שבא לכם לבכות?
ויש לכם מעין הרגשה מוזרה בכל הגוף, הוא רוטט והוא חי ובא לכם לחיות אבל גם קצת בא לכם למות?
להיות מישהו אחר? לשכוח את עצמכם כי אתם מרגישים שהגוף הזה כבר לא יכול להכיל כלום?
ואף אחד לא יבין מה נכנס בכם, אפילו אתם לא יכולים להסביר את זה
מעין טירוף כזה, ובא לכם לעשות משהו, מספיק מטורף כדי להפחיד את עצמכם
ואם לא הייתם סגורים בין 4 קירות יכולות להיות שגם הייתם עושים את זה כי אתם כל כך צריכים את זה
קופצים מצוק
מגלחים חצי ראש
או סתם שולחים הודעה לבן אדם הלא נכון
אבל במקום זה אתם סתם יושבים קפוצים במקום עד שכל הטירוף הזה עובר
ונשארת הרגשה של כלום 

1 תגובות
פלסטיק
09/09/2018 20:50
Rain
היה לו תמיד ריח של פלסטיק
כן, לא טעיתי במילה. לאוהד יש ריח אלסטי וספציפי של פלסטיק. זה לא דבר רע, וזה גם לא דבר טוב. זה פשוט הריח שלו.
בגלל העובדה שהוא אף פעם לא באמת טרח לרסס על עצמו דאודורנט בכמויות כל פעם שהיינו נפגשים הוא לא הסווה את העובדה שלבחור פשוט יש ריח של פלסטיק.
ונטו בגלל זה לא יכולתי לכלול בכל קטעי הכתיבה שכתבתי עליו איזה ציטוט מהמם של מיסמס כמו "והיה לו ריח מתוק כזה של חלות". כי הוא לא הריח כמו חלות, הוא הריח כמו פלסטיק. ופלסטיק לא רומנטי כמו חלות מתוקות. זה לא משכר. זה לא חודר לי לסינוסים בצורה משגעת שגורמת לי לרצות ממנו עוד ועוד. זה פשוט הוא
אף פעם לא טרחתי לשאול אותו מה הלוז עם הריח הזה, לא כי זה נראה לי חסר טאקט- אוהד ואני עברנו את המשבצת הטאקט כבר ממזמן- פשוט כי לא באמת היה לי אכפת. קיבלתי את העובדה שיש לאוהד שלי יש מעין ריח של פצפצים וכלים חד פעמיים.
כשהוא עזב אותי בפעם הראשונה, הרחתי את הפלסטיק בכל מקום. 
אני זוכרת שרגע אחד אני מסדרת את הארון עם עיניים נפוחות, וברגע השני אני מריחה את כולו, בפתטיות מוחלטת, מנסה להבין מאיפה הריח שלו בא. איזה גופיה לא זרקתי לכביסה והוא נדבק אליה עכשיו, למה הוא לא מוכן לשחרר, למה אני מסניפה את הארון?!
ואז הרחתי אותו בעבודה, כשסידרתי סכו"ם
ובחנויות בגדים, כשהם פרקו את הסחורה
ובכפכפים החדשים של אחי. העניין הוא שהריח נדבק לי ללב ולנשמה.
אז "המשכתי" "הלאה" לבחורים כמו דין, ועוד כמה טעויות, ולפני ששמתי לב ריח החלות והנרקיסים והמתוק מתוק שחונק לי בנשמה חזר לחיי ורק אליו יכולתי להתגעגע, כשאיזה בחור רנדומלי עובר ברחוב ומשאיר אחריו שובל של אקס מתוק. ובחיי, אלוהים יודע שלכמה רגעים הניחוח האלסטי כבר היה מאחוריי


אבל אוהד חזר. וכך גם הריח שלו.
ואני איתו עכשיו. שוב. כי אני אוהבת אותו, אני באמת באמת אוהבת אותו מכל הלב הקטן והמפוגע שלי. 
אני אוהבת אותו בצורה שלעולם לא אוכל להודות בה בפניו. בלילה ובבוקר, את אוהד שמרגיע אותי כשאני בהתקף פאניקה, את אוהד שקונה לי שווארמה, את אוהד שעסוק בנייד שלו רגע לפני שאני דופקת על שמשת החלון ומפצירה ממנו שיצא כי אני לא נכנסת איתו לרכב, כי אני כל כף כועסת עליו. גם את אוהד הזה אני אוהבת
אבל זה לא רק אהבה. זו גם ההרגשה ההיא שבה אני לא זוכרת את עצמי לבד. זה עצוב, זה פתטי, להיות האישה שצריכה שגבר יחזיק את החתיכות שלה במקום. אני יודעת שזו לא אני, אבל איכשהו כרגע כן
ובאשר אליו?
אני לא יודעת. הוא אומר שהוא אוהב אותי. הוא אמר כל כך הרבה דברים. לבינתיים אני מקווה שאני לא רק האובייקט שהוא מוציא עליו חרמנות.
אבל לפעמים גם לי יש את התהייה ההיא, אולי גם אוהד בסך הכל צריך מישהו שיחזיק את כל החתיכות שלו במקום?

ועדיין, אני לא מרשה לעצמי להתמכר לריח הפלסטיק שוב. כי אני יודעת שבשנה הבאה, אם אשאר פה כדי לכתוב עוד פוסטים- אני לא חושבת, אני יודעת. יודעת שהריח שלו יהיה לא יותר מגעגוע ישן

מאחלת לכל הבלוגרים היפים ויפות שפה שנה טובה. שתזכו לאושר, הצלחה, ואהבה. אהבה אמיתית וכנה, לא אחת שגורמת לכאב ובלבול. כזו שתגרום לכם לקום על אושר בבוקר, לא דאגה ואגו. זה מה שאני רוצה לאחל לכם. 

4 תגובות
שוב אוהד
03/09/2018 19:36
Rain
אז כמו שהחופש נגמר איתו כל הבלאגן שהלך לי בחיים.
אזרתי אומץ להגיד לאקס שחזר שלא מתאים, ושאני רוצה מישהו אחר ואת דין ניקיתי מחיי כמו זבוב שנתקע בשמשה האחורית
אני ואוהד החלטנו שננסה שוב אחרי שדיברנו על כל הבעיות שלנו אבל אני עדיין מרגישה שיש דברים שניקינו מתחת לשטיח, וזה מרגיש כל כך לא בסדר ולא נכון.
מצד אחד זה לא כמו הפעם הקודמת, אני מרגישה שמדובר בבן אדם אחר, בין אם זה ניואנסים בדיבור ובין אם זה התגובה שלו לדברים שלי
מצד שני- זה יישמע מטופש אבל אחרי מערבולת כזאת מפגרת (אבל הכרחית) כל כך נחמד שיש לך קצת יציבות. לא יוצא לנו להיפגש המון כמו פעם כי אני עם עומס לימודים ולו יש את הדברים שלו אבל עדיין נחמד לדבר איתו ולשתף אותו בלי אגו ושטויות
זה לא אומר שאני לא נזהרת
אני לא אשקר, אני עדיין אוהבת אותו ותמיד אהבתי אותו. האמת היא שהלב שלי נמצא אצלו כבר המון המון זמן. אבל כל עצם בגוף שלי אומרת לי להתרחק, שמלבד היציבות ותחושת הבטחון שהוא נותן לי (שתוך כדי אני מבינה שזאת סתם שריטה ולא באמת לגיטימציה לשמירה על מערכת יחסים עם מישהו) הוא גם לוקח ממני המון. מרגישה שעם כל הקירוב הפיזי או העובדה שהוא יודע עליי כביכול הכל ואני עליו, או זה שאנחנו מדברים כל היום לא משנה את העובדה שיש בינינו איזשהו דיסטנס ואני לא בטוחה אם רק אני מרגישה אותו
בנוסף נשאר לי עליו המון כעס מהפעם הקודמת. למרות שדיברנו. למרות ששפכתי את הלב. לא באמת סלחתי, לפעמים אני נזכרת בזה ואני תוהה מה אני עושה איתו בכלל. ואז הוא מסתכל לי בעיניים ומחייך ואני שוכחת הכל. לעזאזל
הוא ילדותי מאוד למרות פער הגילאים וקשה לי עם זה אבל הוא גם יודע להתנהג כמו המבוגר האחראי ואני צריכה את זה. 
אני לא יודעת

 

לא רציתי להשתמש בתמונה הזו אבל גם לא יכולתי שלא
אז אולי יש לי קצת טינה כלפיו


1 תגובות
יום שישי שלי♥
31/08/2018 20:21
Rain
"יום שישי,
אי אפשר שלא לאהוב אותו. אני די בטוחה שיש מעין מוסכמה חברתית כזו שכולם פשוט אוהבים את יום שישי.
כן, אפילו הנשים שקמות בחמש בבוקר כדי לנקות ולבשל, ובעיקר לקטר על זה שהן צריכות לנקות ולבשל
גם אלא שעובדים ביום שישי אוהבים את יום שישי. כי זה יום קצר ומסיימים מוקדם ויש רכבת אחת ויחידה להספיק אליה כי אם לא תיקח את האחרונה כבר לא תראה את הבית היום. זאת אומרת תראה, אבל במחיר מופקע של מונית בתל אביב. למרות שגם זה לא יהרוס לך את השישי
זה היום שבוא המוני חיילים עייפים חוזרים הביתה. משמע המון תיכוניסטיות ואמהות מודאגות יוצאות מהדיכי
בערב יש ארוחה. ואם המשפחה רחוקה מידי ואין ארוחה זה גם בסדר, כי בערב תצא עם החברים לבלות. אלא אם כן עדיין אין לכם רישיונות, ואז סתם תוכלו לשבת בשכונה ולהתמרמר על חוסר הרישיון שלכם ומתי כבר תוציאו טופס ירוק.
אני בעצם חושבת שהוא היום שישי שלי. ככה סתם, אני פשוט אוהבת אותו."


0 תגובות
מחר
30/08/2018 00:12
Rain
אז זהו
מחר זה מתחיל, אבל גם קצת נגמר
חד וחלק מסיימת אבל כבר עייפה וממורמרת מכל מועדי החורף שבוהים בי כמו ילד בחנות ממתקים
זה מיוחד כי זאת הפעם האחרונה שהתאריך ה1 בספטמבר יגיד לי משהו
ולא יהיה יותר יום ראשון לתיכון, ולא חולצות לבנות ולא נוהל סמל
אני לא אתחיל לזיין את השכל מכמה שאני מתרגשת לראות את כולם,
כי הצביעות של הראשון בספטמבר סתם מגעילה אותי-
נו טוב, הנה עוד אנשים שאצטרך להעמיד פנים שאני מתרגשת לראות אותם למרות שלא טרחנו ליצור קשר חודשיים, מעולה
לא מרגישה שייכת במיוחד לשכבה שלי וגם לא לשכבות אחרות, והכי אני לא מתגעגעת למבחנים ולמורים ולעטים והמחברות. 
והאינטגרלים. אוי כמה שאני לא מתגעגעת אליהם
אבל הם חוזרים. כמו כל תחילת שנה (בערך)
מניחה שכשתתחיל השנה יהיה לי המון ול לפרוק אז אחזור לפה הרבה, אבל אולי גם אחזור להיות מדוכאת ואז איעלם, אבל אני תמיד חוזרת אז זה בסדר
anyway, קוראת לכל הבלוגרים שלומדים מחר וקצת פחות מתרגשים ויותר מתבאסים לחייך, כן כן, בדיוק כמו החיוך האמריקאי והמזויף שמתנוסס על פניי- אומרים שזה פסיכולוגי ועוזר. אז שתקו וחייכו
מקווה שבאמת השנה יהיה בסדר. אני אלמד לא לעשות את הטעויות שעשיתי השנה. ואלוהים יודע שעשיתי
טוב לחזור מהקיץ :)

בהצלחה לכולנו
אדיטיוד של ראשון בבוקר בי לייק 
3 תגובות
My boy
28/08/2018 22:19
Rain
אתה כותב מאוד רק בחולם חסר,
ומעשן רק סיגריות שאתה מגלגל
אתה לובש טבע נאות בקיץ,
ובחורף

יש לך קעקוע של עקרב על הרגל
ושל צבי על הכתף
ושום דבר לא יעצור אותך מלתפוס את שערי בפראיות ולנשק אותי כאילו הייתי שלך

אתה אומר שאתה בפיק,
אבל נראה כל כך עייף
וכל מה שאתה רוצה לעשות זה לשכב לי על הירכיים כשאני משחקת לך בפלייסטיישן,
גם אם לא תודה בזה

קורא לי בייב כל הזמן,
אבל מתקשר רק שהוא שיכור
ומסמס רק כשהוא מסטול
ומתלונן שמשהו בי תמיד כל כך סגור

אתה גל,
שסוחף אותי רחוק
אתה לא חייב להיות לידי או לגעת בי כדי לחדור לי לנשמה
למלא לי את הריאות במים
אבל בכל מקרה אתה תתנדף אל היבשה
ואני אשאר פה לבד, המומה

כשאני רעה ויבשה אומר לי בוא נהיה ביחד,
כשאני מראה נכונות אתה מתקפל מפחד
בואי נשכב
ביחד על הדשא


אז אולי הגיע הזמן לשחרר, להגיד לך שלום חבר
בהצלחה מר מטר תשעים וארבע של שנינות ונונשלנטיות
גם ככה אף פעם לא באמת היית שלי

0 תגובות
13 סיבות למה כן
21/08/2018 15:42
Rain
אז בהשראת יצירת המופת הקריפית פרי מוחו של ג'יי אשר, ומפאת ההשלכות הפתטיות וההרסניות של הדבר שנקרא החיים שלי, כדי למנוע התמוטטות סופית-מביכה (או לפחות כדי לחסוך איזה בכי במקלחת) החלטתי לכתוב 13 סיבות למה כן כדי לעודד לעצמי מעט את המורל. עמכם הסליחה

1.כי עדיין לא הספקתי להחליף את העגיל הרפואי בטראגוס לעגיל ממש שווה
2.כי יש בן אנד ג'ריז 'צ'אנקי מאנקי' במקפיא ואני לגמרי בונה עליו למחזור הקרב
3.כי קניתי אוברול שווה חדש ולא הספקתי ללבוש אותו
4.כי האקס שלח לי עוקב באינסטגרם
5.כי עדיין לא יצאתי למסיבה שהיא לא מסיבת נוער 
6.ראה סיבה 3, כנל לגבי שלושה ג'ינסים שעושים לתחת שלי חסד
7.כי ב22 לחודש יהיה לי אירוע באולם עם אוכל פצצה
8.כי הגעתי לנקודת פיק במסע השכנועים של אמא שלי לעגיל בטבור
9. כי אני מתחילה להתגבר על דין 
10.כי יש לי יתרה של 110 שח ברב קו
11.כי למדתי איך הולכים על עקבי סטילטו בלי להיראות נכה לגמרי (טוב, אולי רק קצת, אבל חל שיפור)
12.כי סוף סוף אני עוברת לעדשות ואין צורך להוריד ולשים משקפיים בלי סוף ולהגדיל לעצמי את המספר
13.כי זה הפוסט הראשון מאז תקופה ארוכה שאני לא מתמסכנת על גברים. אמן יבואו עוד כאלה

תודה לקורא הנאמן שעמד ברמת הקרינג' והשטחיות שבפוסט הנל ונשאר עד הלום מבלי שפונה לבי"ח הקרוב עקב התפוצצות ורידים במצח
6 תגובות
רק חלום
18/08/2018 18:26
Rain
חלמתי עליו שוב
זה לא היה מהחלומות הברורים האלה שהכל בהם כל כך מוחשי ואמיתי, לא
לא ראיתי שום דבר- לפחות לא זוכרת שראיתי
אבל אני כן זוכרת מה הרגשתי
והרגשתי אותך
הרגשתי אותך חי, ובועט ואיתי- זה היה כל כך אמיתי
הרגשתי אותך כאילו היית חלק ממני והיינו אחד
קמתי עם עיניים רטובות מדמעות, והסתכלתי על המיטה הריקה שלי, הצמדתי את הדובי שלי אליי למרות שידעתי שהוא לא יצליח להחליף אותך
אף אחד לא יצליח להחליף אותך
ושום דבר לא משתווה אלייך
לא למגע שלך
לא לדיבור שלך
לא לחום שלך שלא הצלחתי למצוא אצל אף אחד
אז למה אתה נעלם לי?
למה אתה משחק איתי משחק?
הרי אמרתי לך שאני לעולם לא משחקת משחקים
זה לא שלא הייתי ברורה. נתתי לך כרטיסי יציאה כל פעם שרק הייתה לי הזדמנות. ואתה שהתעקשת להישאר והכל בשביל לסטור לי ברגע שאפנה את מבטי
עוד פעם לב שבור
עוד פעם חוסר תיאבון, וטישיו ודיכאון וחברות בחו"ל
מה חדש
1 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 24 25 הבא »
חיפוש
ארכיון