עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

ילדונת טיפוסית בת 17, שחוזרת לפה מידי פעם כדי לספר את הסיפור הלא כל כך מקורי שלה :)
חברים
אני ?edyasunshineIM ALתיאוהדס
Danielle
הבלוג נפתח ב14.12.13 ッ

הוא נועד לפריקה שיתוף והבעת דעה.
סוף סוף אפשר לפרוק בלי להתבייש, ולספר את הכל 100% נכון
סוף סוף אפשר לשתף מישהו בלי שישפוט אותי
סוף סוף אפשר להביע דעה בלי לדפוק חשבון לאף אחד
אני מרגישה שאני יכולה להיות פה אני, אני האמיתית וזה נותן לי תקווה.
צעצועים
09/08/2018 12:34
Rain
לסמס להיא,
ולהתקשר לזאת
אהובה שלי, שבוע טוב
הוא כותב עם אימוג'י לבד גדול
מלטף ומשקר,
אתה לא אשם, זה ממכר

אנשים הם חפצים
זה בסדר
כי נשים הן צעצועים
נשיקת לילה טוב,
"אלווה אותך הביתה?" 
ונתראה בקרוב

יעל הבלונדינית,
ליאור הגבוהה, נועה הסקסית וענבל המלאה
תדביק להן נשיקה,
תחייך במבוכה
הן יבלעו את הגלולה ויספרו לחברה

לעולם לא תישאר לבד,
כי אני אהיה פה לעד

0 תגובות
Attention Bitch
09/08/2018 12:15
Rain
נשבר לי מכל הסלט גברים הזה שיש לי בראש
אני בטוחה שגם לחברות שלי נמאס שאני מבלבלת להן את השכל כל היום רק על בנים, וזה עוד בלי שאין להן טיפת מושג שאני חוסכת להן כמות נכבדת של מידע נטו מההגינות המעוטה שנשארה לי.
אני פשוט נכנסתי ללופ משוגע וכל רגע של שקט או חוסר בתזוזה מחרפן אותי. 
אף פעם לא הייתי כזאת כלבת תשומת לב, וברוך השם אין לי חסכים אבל אני מגיעה למצבים האלה ואני מרגישה כאילו כל מצב הרוח שלי תלוי בזה. אפילו פה בבלוג לא באמת טרחתי לכתוב על משהו שלא קשור לעניין. 
כל אחד מהגברים בחיי עושים לי רע. האקס נפל עליי משום מקום עם פרצי אהבה ומטען כבד של חייל קרבי שגם במידה ויקרה בינינו משהו אני מכניסה את עצמי למשבצת "חברה של לוחם" הלא היא זאת שסובלת מגעגוע בלתי נגמר ואכילת ראש של החיים. בלי קשר נראה לי מוזר שלא מדברים חצי שנה ופתאום הוא חוזר בציפייה שאקבל אותו בידיים פתוחות
אוהד ואני אומנם גם פרודים אבל עדיין מסתמסים וזה נע בין מצב שבו אני מנסה לקבל ממנו תשומת לב והוא לא שם עליי, אז אני כותבת לו שכדאי שנחתוך ולא מילה אחת על ידידים, ואז פתאום הוא מתחנן שנחזור ושולח לי הודעות נואשות שלא מובן איזה דיבוק נכנס אליו. ודין? אוי דין. לא רוצה לדעת מה אנחנו בכלל. מפחדת לקרוא לילד בשמו. מרגישה מנוצלת ומגעילה אחרי כל פעם שאני חוזרת הביתה. מחכה שבוע עד שישלח הודעה בשביל התרגשות שאין כמותה. אבל עד אז? אוכלת את עצמי. 
לא יהיה בינינו שום דבר רציני אף פעם, חוץ ממגע. אבל אני פשוט מרגישה שאני לא מסוגלת להתנתק בינינו עד שמישהו רציני יופיע בחיי ויגיד לי שמותר גם אחרת. זה עלוב ומכעיס אבל אני מרגישה שהחיבוק הארוך שהוא נותן לי בסוף מטעין אותי בכל כך הרבה אנרגיות וכוח נפשי להמשיך. אני לא יודעת. 

הגעתי למסקנה שאני פשוט לא זוכרת כבר איך זה להיות לבד. וזה מצחיק, כי כרגע אני מרגישה הכי לבד שיש
אני מפחדת שינטשו אותי למרות שכל אחד עושה לי את זה בדרכו שלו
איך הגעתי לפה? 
אני לא הבן אדם שרציתי להיות

0 תגובות
אולי די?
04/08/2018 21:05
Rain
חשבתי שאחרי חופשה ארוכה וכל הנתק מהעיר ומהארץ תעזור לי לעשות סדר בראש.
למה אני לא מופתעת שחזרתי עם יותר בלאגן משיצאתי? 
אני ואוהד במעין מצב לא ברור, מנסים לקבוע פגישה כבר שבוע וכל פעם מישהו אחר לא יכול. מיותר להגיד שרוב הזמן הוא לא יכול. אני לא יודעת למה הוא כל כך התחנן שננסה לחזור ועכשיו כבר לא מביע עניין. כל פעם שאנחנו מסיימים להסתמס אני מוחקת את הצאט שלו והמספר מחוק ממזמן. אבל הוא ממשיך לחזור, ובא לי כבר לחתוך אותו מהחיים שלי.
חזרתי לדבר עם האקס שלי. לא דיברתי עליו בבלוג אף פעם כי המעכת יחסים הזאת התקיימה כשלא כתבתי במיוחד.
הוא אומנם פגע בי מאוד ואני הרגשתי שזה נגמר עם המון טעם של בלבול מהצד שלי וחוסר הסבר מהצד שלו.
הוא חזר, ומן הסתם אם מישהי הייתה מתייעצת איתי על העניין הייתי אומרת לה להעיף. לסנן. הוא לא שווה אותך. כי גם עליו בזבזתי לא מעט דמעות (לא כמו אוהד, אבל בכל זאת) הוא היה כל כך טוב אליי עד שפתאום לא.
אבל כל הגעגועים צפו לי פתאום. תמיד היה לי חלום שיחזור פתאום, ביום בהיר אחד, שסתם ניתקל אחד בשני ברחוב. (משום מה אני נתקלת רק באקס שאני לא רוצה לראות וגם זה כשהוא עם חברה שלו חחח)
אז חזרנו לדבר ואני ממש מנסה לשמור על פן ידידותי פה למרות שלא בא לי. הוא נורא משדר שבא לו שנחזור וקשה לי לעצור את עצמי אבל אני לא יודעת עד כמה אני יכולה לתת לזה לקרות כשיש לי כל כך הרבה גברים בראש. הוא כרגע בצבא אבל כנראה שניפגש בסופש לאכול משהו. מקווה שילך.
ודין. 
אוי דין
ניתקתי איתו קשר כי הרגשתי שאני מתאהבת בו ולא מתאים.
הוא בדיוק הטעם שלי. הוא מסוג הבחורים שנראים כל כך טוב שאני אפילו לא טורחת להסתכל עליהם ברחוב. הוא חכם, ומסתורי, ובוגר, ואיכס.
הוא שלח לי הודעה היום. 
מיותר לציין שכמעט שברתי משהו בחדר שלי מרוב התרגשות. הייתה זריקת כפכפים. וצרחות. והמון שירים של כריסטינה אגילרה
השיחה איתו כל כך ביאסה אותי
הוא רוצה את הגוף שלי נטו, כשאני רוצה את כולו. כל הזמן. רק אותו. ושילכו להזדיין כל השאר
אבל זה לא ככה,
ויש לי אופציה להסתפק במעט שהוא יכול להביא לי, או להפסיק כבר לענות להודעות שלו ולנסות למצוא מישהו שבאמת יאהב אותי ולא רק חלק ממני.

0 תגובות
Letting go
14/07/2018 23:46
Rain
לאחר ציפיות רבות ולוחות ייאוש, 
מחר סוף כל סוף אני יוצאת לחו"ל עם עוד 4 חברות, לנקות טיפה את הראש
היום בצעד פזיז החלטתי לחתוך מדין, כי לא משנה מה יקרה עם אוהד היזיזות הזאת כבר מתחילה להרגיש לי מלוכלכת. אפילו בשבילי.
אני יודעת שאוהד ישב לי על הראש רוב השבוע ויחטט בסטורי של חברות שלי כדי לוודא שאני לא עושה שום שטויות, מה שגורם לי לחוסר נוחות מיותר.
אני מקווה שאני אחזור הביתה עם גוון יותר כהה ודעה יותר צלולה לגבי איך ממשיכים הלאה
מאחלת לילה טוב לכל הבלוגרים החמודים פה :) 

2 תגובות
ואני אפילו לא בלונדינית טבעית
13/07/2018 23:15
Rain
תמיד חשבתי שאני בחורה חכמה
לא באופן ראוי לשבח או מפתיע במיוחד, אבל כן יש לי את היכולת להבדיל בין שחור ללבן ולקחת החלטות נבונות. לא פעם הייתי הבחורה שמתייעצים איתה לגבי הכל, לא פעם החמיאו לי שהעצות שלי טובות

כל זה גרם לי להאמין שמלבד כל הטעויות הקטנות והמביכות, סך הכל, אולי אהיה בסדר
תמיד חשבתי שאני בחורה חכמה-
עד שזה מגיע לגברים ודימוי עצמי.
אני אסביר.
זה לא שחסרות לי אופציות, זה לא שאני ממהרת לאן שהוא. אין לי חשק לרדוף אחרי מערכת יחסים רצינית, אני בת 17, ואני חופשייה לעשות את הבחירות שלי-
בדיוק בגלל הסיבות האלה אני שואלת את עצמי למה אני בדרך לחזור לזרועות של אוהד, שהן כל כך רעילות עבורי.
ניסיתי להיפרד ממנו. בחיי. אלוהים יודע כמה שניסיתי וכמה שהיה לי קשה
אבל פתאום הוא הפך את הסיטואציה על פיה. פתאום שוב פעם הוא הקורבן, פתאום אני כל החיים שלו והוא לא יכול בלעדיי. מיותר לציין שלפני שאמרתי שאני רוצה להיפרד, והפעם זה סופי, כל זה בכלל לא היה על השולחן.
כל אידיוט יכול לראות שמשחקים בי. 
אוהד אוהב את המרדף, נשים שמעוניינות בו לא מעניינות אותו
אוהד אולי אוהב אותי- אבל הוא גם אוהב נשים אחרות
אבל איכשהו עם כל זה שמסתתרת בי ביצ' קרה שיכולה להתמודד עם גברים מציקים בלי ליפול ללחץ חברתי- אני עושה בדיוק את ההפך.
אני בלב שלם מודה שאם חברה הייתה באה אליי עם הבעיה שלי הייתי אומרת לה שתעיף את הבחור קיבינימט, ושלא תבזבז עוד דקה מיותרת עליו.
אבל כשזה מגיע אליי אני פשוט לא מסוגלת. בכל הכוחות האחרונים שלי אני מנסה לנשל אותו מחיי כדי שאוכל להמשיך בחיי אבל אחרי מילים גדולות ללא סוף או משמעות והמבט שהוא מביא לי עם העיניים החומות והענקיות שלו אני נשברת. וזה פתטי בעיני. 

אותו דבר לגבי דיאטות וכו'. כבר עברתי דיאטה בריאה, הורדתי 12 קילו במאמץ ויזע כמו שצריך. לפני זה הייתה לי פאזה של הרעבה, ספירת קלוריות, 12 שקילות ביום אבל כל פעם שנזכרתי בתקופה הזאת חשבתי בזלזול שזה בחיים לא יקרה לי שוב. עברתי את התקופה המגוחכת הזאת, אני יודעת איך משילים משקל בצורה נכונה ואני יודעת בדיוק מה ההרעבות יעשו לגוף שלי
ובכל זאת בימים האחרונים פשוט הפסקתי
אני חיה על קפה מסטיקים וארוחה ביום שמורכבת מ2 כפות אורז וסלט
אם מישהו קורא את זה וחושב שאני זקוקה לעזרה, אז אולי אני כן- אבל בבקשה אל תטיפו לי כי אני כבר מטיפה לעצמי. כל הזמן. אני יודעת כמה זה רע
אבל מסתבר שאני לא כזאת חכמה כמו שחשבתי. 

3 תגובות
לופ
06/07/2018 23:47
Rain
להיות רזה יותר
לפעמים אני אומרת לעצמי שזה כל מה שאני צריכה כדי להיות מאושרת
כאילו שאם אהיה 6 קילו פחות משהו ישתנה
השמיים יהפכו להיות יותר בהירים, והלב השבור יתאחה ולא תהיה לי בגרות במתמטיקה על הראש ביום חמישי הבא
להיות רזה יותר
רק נשמע כמו המתכון לאושר אבל חוץ מאופציה להיכנס לשורט שלי מכיתה ז' לא באמת יביא לי יותר מידי
אני יודעת כי הייתי בסרט הזה כבר אינספור פעמים, מאז החטיבה אני פשוט בלופ שלא נגמר
עשרה קילו שאני מורידה ומעלה בלי הפסקה
אכילה מאוזנת
שהופכת להרעבה
שהופכת לזין על התפריט ורק פחמימות כי למי אכפת מהמשקל
וזה לא באמת מפסיק
העניין הוא שלא משנה איך אני נראית אני עדיין לא מרוצה, אף פעם מלאה ברגשות אשם ושנאה עצמית וחסה או לחילופין שוקולד שהספיק לשבת במזווה בדיוק יומיים
מנסה את הקונספט של הרזייה שוב, אולי הפעם זה יעבוד
מחכה להחליף קידומת, אולי זה ירגיש אחרת כשה4 יהיה בספרת העשרות
אולי אז השמיים יפלו

14 תגובות
מביך
05/07/2018 13:42
Rain
אז נפגשתי אתמול עם אוהד. 
זאת הייתה אמורה להיות הפגישה האחרונה שלנו. לאחר שלא דיברנו כמעט חודש, הוא ייבש לי את החיים ושבר לי את הלב, הפסקתי לתפקד וניסיתי למצוא נחמה באוטוסטרדה של אפייה, עבודה, ובנים אחרים, הוא סוף סוף החליט שהגיע הזמן.
הוא שאל אותי אם יש בשביל מה כמה ימים לפני, מספר פעמים
אמרתי לו שכבר אמרתי את כל מה שהיה לי להגיד ולא קיבלתי על זה שום תגובה- ושאם ככה הוא פשוט מנסה לרמוז לי שאין לו איך לסיים את זה אז הוא פשוט זונח אותי מבלי להסביר אין לנו מה להיפגש.
הוא אמר שיש לו מה להגיד ושהוא רוצה, אז החלטנו שכן

הכל היה לי כבר מובנה בראש. ידעתי לצפות את הפגישה, הוא יגיד לי שהוא מצטער, אני אסביר לו כמה שהוא אידיוט ופגע בי. בדרך כלל לא אכפת לי מדברים כאלה. אני לא דברנית גדולה, אני לא משתפת. בעיקר כי אני לא יודעת לנסח את עצמי בעל פה כמו שצריך, מי שמכיר אותי יודע עד כמה. אז גם אם אנסה להסביר לו את הגודל של הפצע שהוא עשה לי בלב זה פשוט לא יצא. אני כנראה אתבלבל ולא אפרש את עצמי נכון והוא אידיוט שלא יבין מה הוא עשה לא בסדר. הם אף פעם לא באמת מבינים. אבל הבטחתי לעצמי לנסות. שיבין לפחות קצת
לא משנה מה הוא יגיד אני ארצה להיפרד. זה הדבר הראשון שאני צריכה כדי להתגבר עליו וסוף סוף לחזור לחיים שלי. סגירת מעגל זה חשוב ולפעמים אנשים לא מבינים עד כמה. 
אז לפני שיצאתי מהבית שלי, 
שמתי את הבושם האהוב עליי ולא עליו, מניתי את הסיבות של למה אנחנו נפרדים, נכנסתי לביצ' מוד ונעלתי את הדלת כשאני אומרת לאחי הגדול ששואל בדאגה באיזה שעה אחזור שלא ייקח לי המון זמן.

היו לי את כל הסיבות הנכונות לסיים את זה. הוא פגע בי כמו שאף גבר לעולם לא העיז לפגוע בי. פתחתי את עצמי אחרי מיליון קשרים שנזרקו לפח, על ידי, נטו כי לא רציתי לתת להם להחזיק את הלב שלי. הוא ידע את זה, ובכל זאת בחר להשאיר אותי על אש נמוכה יותר מאת כל הסביבה שלו- ושום תירוץ לא יוכל לכפות על זה.

יצאתי מהבית וראיתי אותו חונה בכביש ממול, שקוע בפלאפון שלו מדבר עם אלוהים יודע מי, דפקתי בחלון באפתיות מוחלטת. הוא פתח אותו ושאל אם בא לי לצאת לאנשהו- אמרתי לו שיצא מהרכב ושנהיה בשכונה.
ה20 דקות הראשונות היו צפויות.
אני ישבתי רגל על רגל בזמן שהוא הלך במעגלים ואכל את עצמו- מתנהג כאילו הוא מנסה למצוא הסבר לדבר שאין לו הסבר. הוא אמר שהוא מצטער, שמגיע לי יותר טוב, שהוא לא מבין למה הוא עשה את מה שהוא עשה.
הסכמתי בשתיקתי. התאפקתי כל כך להגיד לו צודק כשהוא אמר לי שהוא מפגר. 
כשהגיע תורי לדבר לא הצלחתי להוציא ולהעביר החוצה שליש ממה שהוא גרם לי להרגיש בשבועיים האחרונים. כנראה שהוא לעולם לא ידע. ואולי גם לא רציתי שידע.
אמרתי לו שאם לא רצה להיות איתי היה צריך להתמודד איתי כמו גבר ולגמור את זה במקום לייבש אותי ולתת לי לחכות ולצפות. הוא אמר לי שזה לא נכון, שזה לא המקרה
הוא שאל אותי אם אני גומרת את זה, כל כך כאב לי, אלוהים יודע כמה- אבל אמרתי לו שכן. 
אין לנו לאן ללכת מכאן, זה אבוד בכל מקרה.
הוא שאל אותי אם אני מסוגלת להסתכל לו בעיניים, אז בכוח הסתכלתי עליו ואמרתי שכן
הוא שאל אותי אם אני מסוגלת לסמוך עליו. הנדתי את ראשי לשלילה. 
זאת האמת,
הוא אמר לי כמה אני מדהימה ויפה, אבל הכל הרגיש לי כמו בולשיט. כל דבר שיוצא לו מהפה מרגיש לי כמו בולשיט. תמיד היו לי בעיות אמון ואוהד לקח אותן והגדיל אותן כמה שרק אפשר, אני באמת לא חושבת שזה יכול לגדול מפה
הוא כזה שחקן, יודע להגיד את המילים הנכונות ולדבר בכמויות
גם אחרי שאמרתי שזה נגמר הוא אמר לי שהוא רוצה שאני אחשוב על זה. שהוא לא רואה אותנו מפסיקים ושהוא אוהב אותי, אמרתי לו שאני לא יכולה למשוך את זה עוד ושקשה לי לתפקד במצב כזה אבל הוא היה בשלו. הוא יודע כמה אני אוהבת אותו- הוא יודע כמה קשה לי לעשות את זה, הוא יודע ללחוץ על הכפתורים הנכונים
זאת הסיבה שאני לא זוכרת איך- ואני לא אומרת את זה בשביל הקטע, אני באמת ובכנות לא זוכרת איך הגענו למצב שאנחנו מתנשקים
לעזאזל ריין
לעזאזל


3 תגובות
???
03/07/2018 18:29
Rain
מבולבלת מידי בתקופה האחרונה. 
לא יודעת כבר מה אני רוצה מעצמי,
יותר מידי דברים נופלים עליי בבת אחת בתקופה הכי לא צפויה.
הלוואי והייתי יותר טכנית, הלוואי ויכולתי לנתק את המחשבות ופשוט לעשות
לעשות בלי לחשוב. בלי להרגיש. בלי להכניס את עצמי לפאניקה תהומית בכל פעם מחדש.
הלוואי והייתי אחרת
הלוואי ויחבקו אותי שלוש שעות רצוף
הלוואי ואמצא משהו שימלא את החורים שיש לי בלב. 

8 תגובות
דין
01/07/2018 20:36
Rain
אז כל עניין הלנסות להתגבר על אוהד לא בדיוק עבד.
אני מרגישה שהימים שלי תקועים מאז שהפסקנו לדבר. חשבתי עליו כל הזמן. בעבודה, כשאני עם חברים שלי, לפני השינה וכשאני קמה בבוקר. כשלא חשבתי עליו חשבתי על איך להפסיק לחשוב עליו. לא תפקדתי כמו שצריך. ללב שבור יש את התופעות לוואי שלו.
שבוע שבועיים, סוג של פחד שהמועקה הזאת תמשיך לאפוף אותי עוד המון זמן התחיל להטריד אותי. יש לי דברים לעשות ותוכניות לחופש הזה, אין לי זמן לשבת ולבכות כל הזמן. אבל זה מה שקרה בפועל. הייתי פתטית.
זה היה כשישבתי בבית של דודים שלי בצפון, ודין, (מי שהיה לי לפני אוהד לתקופה מאוד קצרה- ובחרתי לסיים את זה מסיבות כמו מרחק, פחד, ו..אוהד), שלח לי הודעה.
"אני היחידי שמתגעגע?"
הסיבה שכביכול העדפתי את אוהד על דין הייתה שאוהד פשוט נראה לי אופציה בטוחה יותר. 
אני פחדנית מטבעי, ונפגעתי בעבר מאהבה. לכן נורמלי בשביל אחת כמוני לחפש מישהו שלא יפגע בה. אני ממזערת נזקים מראש. דין נראה יותר טוב מאוהד, הוא היה מבוגר טיפה יותר' וישיר הרבה יותר. העובדות האלה הרתיעו אותי וגרמו לי ליטות יותר לכיוונו של אוהד. לכן, עוד לפני שידעתי מה המצב ביננו זה כבר נגמר בלי יכולת לבחון אותנו יותר מידי. הוא נראה לי ילד רע, כזה שיביא צרות. לא לקחתי את הסיכון. פעלתי עם המוח והדפתי אותו באמונה שלמה שלא יצא מאיתנו שום דבר רציני.
בכל מקרה, ראינו מה קורה כשאני בוחרת בילד שהוא כביכול טוב. אפשר להיפגע תמיד. 
האינסטינקט הראשוני שלי היה לא לענות. למחוק את ההודעה ולא להסתכל אחורה. אבל נזכרתי בשיחה שלי ושל אוהד בה הוא סיפר לי על חבר שלו שמנסה להתגבר על האקסית כבר כמה חודשים ויוצא היום לבליינד דייט.
שאלתי אותו אם זה טוב בכלל שהוא מתחיל קשרים עם בחורות לפני שהתגבר על הקודמת. הוא אמר לי שזאת אחלה של דרך להתגבר.
אז החלטתי לנסות לבחון את התיאוריה על עצמי.
השבתי לו ומשם חזרנו לדבר, יום אחרי זה כבר נפגשנו והיה מדהים, כל כך התגעגעתי לשפתיים שלו, טעם חזק של מסטיק מנטה שהוא לועס כדי שלא ארגיש את הטעם של הסיגריות למרות שלא אכפת לי. הדרך שבה הוא מחבק אותי מאחורה כשאנחנו סתם מחכים שהרמזור יתחלף מאדום לירוק. אפשר להסתכל על הקעקועים שעל גופו שעות ולא לרצות להסיט מבט. הוא פשוט אדם יפה
אני לא יודעת מה הלוז ביני לבין דין. גם הוא לא יודע ולמזלי כלום לא לחוץ או בוער לו והוא יודע מה המצב שלי
אבל דין הוא סוג של תרופה בשבילי. מצאתי דרך לשכך את הכאב, וכרגע זה כל מה שאני צריכה.


כי צ'אק ובלייר הם הריליישנשיפ גואלס הכי טוב שאני מכירה.
0 תגובות
איך מתמודדים עם לב שבור- חלק ראשון ואחרון
24/06/2018 22:35
Rain
אז החופש שלי רשמית התחיל
כנראה שזה האחרון, (עולה ליב)
אז אני אמורה לנצל אותו טיפה יותר טוב מלהימרח כל החופש תחת המזגן ולהאשים את החום של יולי.
המטרה הראשונה שלי היא להפסיק לחשוב על אוהד, הבחור ששבר לי את הלב
אני אשקר אם לא ביליתי את שלושת הימים האחרונים בבכי
בכי במקלחת, בכי בחדר,
בכי במטבח כשביד אחת אני מנגבת את הדמעות ובשנייה אני מחזיקה כפית גדושה בגלידת וניל של בן אנד ג'ריז. 
אני מתחילה לחשוב שהתגובה המוגזמת שלי לשברון לב היא גם בגלל שבאיזה שהוא מקום אוהד היווה סוג של דמות אבהית אצלי, והאיבוד שלו מחזיר אותי לתחושות שהיו לי כשהוא נפטר. 
בכל מקרה, אני עדיין מנסה לרפא את הלב שלי אבל את השיעור שלי כבר למדתי- לעולם לא להתמסר לאף אחד ככה באותו הצורה. לא לתת לאף אחד את הלב שלי, כי גם אם אני בטוחה לאחר תקופה ארוכה שזה האחד- אף אחד לא טהור. כולם יכולים לבוא לך בהפוכה. דברים משתנים, החיים דינמיים ורגשות עולים ויורדים בלי הפסקה. נאשים את ההורמונים. בקיצור, אל תיסגרי במאת האחוזים אבל גם אל תתני למישהו את כל האמון והתקוות שלך. 
לכל אחד יש את הדרך שלו להתמודד עם רגשות כאלה. שלי זה עיסוק עצמי וכמה שפחות לבד. אולי בגלל זה נכנסתי לאוטוסטרדה של אפייה, ויש לי עכשיו מספיק דברים במקרר שיכולים לקחת גדוד של חיילים בריאים ולהעלאות להם את רמת הסוכר לשמיים.
אני מחכה כבר להתחיל לעבוד, לעשות כמה שיותר משמרות. 
אם אקרע את התחת בעבודה לא יהיה לי זמן לחשוב על אוהד, ועד שאחזור הביתה מאוחר אהיה כה שפוכה שלא יהיה לי כוח לחשוב עליו. 
בטח כל פעם שאצא אזכר בו, בכל מסיבה אחפש את העיניים שלו או אחכה לרטט גס בכיס האחורי של המכנסיים שלי. ממש כמו פעם שדאג לאן ועם מי אני יוצאת ואיך התלבשתי. בגלל זה חשבתי שאני חייבת למצוא מישהו חדש. לא מישהו רציני, ריבאונד קל שיעזור לי לשכוח את אוהד. חסר לי כל החום שקיבלתי ממנו ואשמח לקבל אותו ממישהו אחר. 
ללמוד, לעשות ספורט, לנגן בגיטרה שלי, לכתוב פה ולהנות גם אם זה אומר לדפוק קצת את הראש.
העיקר שלא אחשוב עליו 

0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 23 24 הבא »
חיפוש
ארכיון